הנסיכה והצפרדע – מלך צפרדע או היינריך ברזל

         הנסיכה והצפרדע  – מלך צפרדע או היינריך ברזל

ד"ר שמעונה פוגל                                                                                           עריכה: יהלי פוגל

 

אסופת המעשיות של האחים גרים (1857-1812) אינה אסופת המעשיות העממיות הראשונה שפורסמה, וקדמו לה מספר אסופות ומעשיות בודדות שיצאו לאור מאות שנים לפניה בתרבות המערב באיטלקית, בצרפתית, בגרמנית, ביידיש ועוד. אולם, לית מאן דפליג שמעשיות אלה זכו להצלחה חסרת תקדים בספרות הילדים העולמית. הן תורגמו ועובדו למאות לשונות, ומוסיפות להופיע במהדורות  ובתרגומים חדשים עד עצם היום הזה.

במשך השנים השתרש כעין  מיתוס,  לפיו נדדו האחים גרים  ברחבי גרמניה ורשמו בדייקנות מפי הכפריות את המעשיות העממיות, שעברו מדור לדור, כדי לפרסמן כנתינתן וכמסירתן. החוקרים היינץ רלקה (Rölleke Heinz) ובעיקר ג'ון אליס  (Ellis John)שבא אחריו שברו מיתוס זה, באמצעות השוואת נוסחים בין שבע המהדורות שהוציאו האחים גרים לאור, ובין חלק מכתב היד של האסופה כפי שנרשמה במקור[1], והוכיחו שהאחים גרים עיבדו את הטקסטים האותנטיים, שיכתבו אותם והכניסו בהם שינויים[2].

בגרסת "עיזבון ברנטאנו" משנת 1810 נקראת המעשייה: "בת-המלך והנסיך המכושף. מלך-צפרדע" והיא אינה פותחת את האסופה. החל מהמהדורה הראשונה בחרו האחים גרים לפתוח בה  את האוסף המעשיות שלהם וכן שינו את שמה: "מלך צפרדע או היינריך ברזל" (מעשייה מטיפוס א"ת 440 השייכת למחזור המעשיות של נישואים לחתן-חיה ומצויה בווריאנטים שונים בתרבות ההינדו-אירופית). משפט הפתיחה בגרסת העיזבון אינו נוסחאי ואינו מתאים לפתוח בו את האסופה: "בתו הצעירה של המלך יצאה ליער, והתיישבה על באר קרירה. אחר כך היא לקחה כדור זהב ושיחקה אתו…"[3]. מפתיחה זו התפתחה עד המהדורה השביעית הפסקה המתאימה לפתוח בה את האסופה כולה: "בימי קדם, כאשר המשאלות עדין הועילו, חי מלך שכל בנותיו היו יפות, אבל הצעירה הייתה כה יפה, שהשמש עצמה, שאכן ראתה כה הרבה, נדהמה למראה כל פעם שזרחה על פניה. סמוך לארמון המלך היה יער גדול ואפל, וביער מתחת טיליה זקנה אחת הייתה באר: כאשר היום היה חם מאד, יצאה ילדת-המלך ליער והתיישבה על שפת הבאר הקרירה: .. לקחה כדור זהב…וזה היה משחקה החביב ביותר."

  1. פרשנות ספרותית

תיאורה של הנסיכה אופייני להבעה האמנותית של המעשייה;[4] היא מתוארת כבעלת יופי קיצוני ומדהים של הנערה היפה ביותר בכל העולם: "כל בנותיו היו יפות אבל הצעירה הייתה כה יפה, שהשמש עצמה, שאכן ראתה כה הרבה, נדהמה למראה כאשר זרחה על פניה". ברם, יופייה אינו מפורש וקונקרטי כי אם מופשט, כדי שכל נמען יוכל להזדהות עמה. מבדיקה של גרסת כתב-היד המקורי ניתן לראות שאלמנט היופי והבחירה בתיאור הזה שובצו במעשייה על ידי האחים גרים. מבחינה ספרותית משמש יופייה המדהים כניגוד קיצוני לכיעורו הדוחה של הצפרדע, אמצעי שמגביר את המתח. יחד עם זאת, כחלק מהמגמה של האחים גרים לשתול בטקסטים מיתוסים מהמיתולוגיה היוונית הקלאסית מצויה בתיאור זה אלוזיה למיתוס של "אמור ופסיכה"[5]. הסיפור על אמור (ארוס) ופסיכה מופיע במיתולוגיה היוונית.

הנסיכה פסיכה (=נשמה בלשון יוונית) הייתה כה יפה, שהשמש עצמה שאכן ראתה כה הרבה נדהמה למראה, עוררה את קנאתה של אפרודיטה, אשר ביקשה לתת את פסיכה בידי מפלצת מכוערת. אמור מתאהב בה ונותן לה ארמון פלאים, שבו הוא מבקר אצלה בלילה. אמור מסביר לה שאם היא תראה את פניו יבואו עליה פורענויות גדולות. אחיותיה, שהתקנאו בעושרה ותפארתה, לעגו לה באומרן שאהוב ליבה בוודאי אינו אלא דרקון נורא. היא לא יכלה להתגבר על סקרנותה, ופעם בלילה הדליקה מנורת שמן והוקסמה מיופיו האלילי. אך אז רעדה ידה, וטיפת שמן רותח נפלה על זרועו של אמור. מיד נעלם ארמון הפלאים, והיא נותרה לבדה על סלע שומם. מכאן מתחילה מסכת ייסורים, בה היא עוברת שבעה מדורי גיהינום, אך היא מתגברת על  כל המשימות המוטלות עליה. לבסוף מתקבלת פסיכה לאולימפוס, שם נערך חג כלולותיה עם אמור אל האהבה.

אריק ניומן מסביר את המיתוס הזה כספור התפתחותה של הנפש הנשית לאישיות הרמונית ואינטגרטיבית.

ההשוואה בין הנסיכה במעשייה ובין פסיכה באה לרמז על השינוי שיתרחש במצבה הנפשי של הגיבורה, ועל המהפך שיחול בה מדמות של ילדה אגוצנטרית לאישה בשלה.

1.1 הכניסה ליער –

היוזמה של הנערה לצאת אל היער מלמדת על רצונה להתמודד עם המציאות; על רצונה לטעום מההנאות שהחיים מציעים לה, לטעום מטעם החופש והשחרור מהמוסכמות ומהמסגרות הברורות של הארמון. היא יוצאת מהחממה שהגנה עליה אל החיים האמתיים. האחים גרים הוסיפו לתיאור שהיער "גדול ואפל". הכניסה אל היער מסמלת גם את הרצון של הנערה לבחון את הכוחות הבלתי-ידועים והחשוכים של המציאות על כל סכנותיה, גם את הניסיון לפענח את סודות נפשה ולחדור אל עולמה הנפשי על מנת לחפש ולמצוא משמעות לחייה. (על פי הפרשנות הפסיכו-אנליטית מסמלת הכניסה ליער את הכניסה של הנשמה אל הלא-מודע) וגם את ההתגשמות של המחזוריות בטבע. ההליכה אל היער מבטאת את הרצון של הנערה לקחת חלק ולהתחבר למחזוריות של צמיחה והתחדשות בצד העמקת שורשים ובנייה של חיי זוגיות יציבים ועמידים. היער מסמל גם את המרחב הציבורי ששייך לכולם, ועמדת הפתיחה של היחסים הבין-אישיים היא עמדה של שוויון. בניגוד לארמון ששייך למשפחת הנסיכה ומייצג חברה מעמדית.

1.2 סמל הבאר –

ביער מתיישבת הגיבורה על שפת הבאר. הבאר מסמלת בתרבות המערבית את המהות הנשית; את הרחם של האלה-האם. באר שמצויה בה זרימה של מים מסמלת את האיחוד של הזכר עם הנקבה[6]. גם בסיפור המקראי מצוי הקישור בין הבאר, אישה יפת-תואר ומציאת הזיווּג המושלם הנעשה על פי רצון האל. אבות האומה מוצאים את בנות זוגן על יד הבאר:  1.2.1 אליעזר מצוּוה על-ידי אברהם להביא לבנו יצחק אישה מבני משפחתו מארם נהריים. האות המורה לאליעזר מיהי האישה המיועדת ליצחק נעשה באמצעות הבאר ועל ידה: "וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם…הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם, וּבְנוֹת אַנְשֵי הָעִיר יוֹצְאוֹת לִשְאֹב מָיִם…וְהַנַּעֲרָה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד…וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל…וַתְּכַל לְהַשְקוֹתוֹ וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְאֹב וַתִּשְאַב לְכָל גְּמַלָּיו…וַיֹּאמְרוּ: מה' יָצָא הַדָּבָר"[7].

1.2.2. פגישת יעקב ורחל מתרחשת אף היא ליד הבאר. יעקב המתואר כ"איש חלק" וכ"איש תם יושב אוהלים", מקבל אנרגיות מיוחדות בראותו את רחל ומצליח לגולל את האבן הגדולה מעל פי הבאר: "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּדֶה…כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדוֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר…וַיְהִי כַּאֲשֶר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל…וַיִּגַּש יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְקְ אֶת צֹאן לָבָן…וַיִּשַּק יַעֲקֹב לְרָחֵל…וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה"[8].

1.2.3. משה פוגש את ציפורה על יד הבאר: "וַיֵּשֶב בְּאֶרֶץ מִדְיָן, וַיֵּשֶב עַל הַבְּאֵר. וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶבַע בָּנוֹת. וַתָּבֹאנָה לְהַשְקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבוֹאוּ הָרוֹעִים וַיְגָרְשוּם, וַיָּקָם מֹשֶה וַיּוֹשִיעָן וַיַּשְקְ אֶת צֹאנָם…לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִיש, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. וַיּוֹאֶל מֹשֶה לָשֶבֶת אֶת הָאִיש, וַיִּתֵּן אֶת ציפורה בִּתּוֹ לְמֹשֶה"[9]

הבאר מופיעה בתרבות המערבית כסמל לחיים, להתהוות וללידה מחדש, מחד גיסא, ומאידך גיסא, היא קשורה בחטא. המים של הבאר עשויים להיות מים חיים, יחד עם זאת הם עלולים להיות מים דלוחים ומוכים. הבאר מסמלת בתרבות הנוצרית הן את המים של חיי הנצח, והן את העולם על כל פיתוייו ובמעמקיה שוכן הדרקון המסמל את השטן ואת הגיהינום. גם בתרבות היהודית יש לבאר פן שלילי; בניגוד לאישה צנועה הקרויה "בורך בארך" מכונה אישה זונה "באר צרה", על שם שהיא מורידה את הנואף לגיהינום[10]. בפולקלור העממי בכל ארצות אירופה נחשבו הבארות למקום מושבם של הדמונים ושל רוחות האדמה. הבאר משמשת גם כמקום גלותם של היצורים שכושפו, ולכן הנסיך יוצא מן הבאר כצפרדע. כמו כן, משמשת הבאר כמקום מפגש של האדם עם הכוחות המאגיים וכמקום של הנבואה והחזון; הנביאים התנבאו ליד מקורות המים, ובני העם באו לשמוע את מגידי העתידות ליד הבאר[11].

הישיבה של הגיבורה על שפת הבאר יכולה להתפרש הן כרצונה למצוא לה את הזיווג המושלם, הן כרצונה להתחבר למהותה הנשית, או להיחשף למה שעתיד לקרות לה, והן כנערה בגיל הנעורים היא מצפה להתהוות "ולהיוולד מחדש", תוך שהיא נפגשת עם כוחות ופיתויים שאינם מוכרים לה. אך בפועל, בניגוד לציפייה הרומנטית, היא נפגשת במקום עם אביר חלומותיה, עם דמון שיוצא ממעמקי הבאר בצורת צפרדע.

1.3 סמל הטיליה – העץ המיתולוגי הנקבי

האחים גרים שתלו סמלים גרמניים בחומר במגמה לגבש זהות לאומית באמצעות הסמלים.

הם להוסיפו לתיאור של הליכת הגיבורה לבאר ביער את הישיבה מתחת לטיליה עתיקת יומין. מה מסמלת הטיליה ומדוע שובץ כאן הסמל?

הפרח של הטיליה היה הפרח הלאומי של פרוסיה[12]. עצי הטיליה (Linde) הנם עצים אדירים שגובהם מגיע עד לשלושים-שלושים וחמישה מטר וקוטר גזעם עד לשלושה מטר. היקף כותרות הענפים והעלים עשוי להגיע למאה עשרים מטר ויותר. הם חיים מאות בשנים, ובאירופה המרכזית ידועים עצים שגילם אלף שנים ויותר[13]. הניחוח של פרחי הטיליה מתקתק, חריף ונרקוטי כבושם המביא לידי שיכרון ויכול להמם ולהרדים. הטיליה מעוררת קונוטציה של רוך, עדנה ומתיקות והרבה מאד סיפורים, שירים ופזמונים נכתבו עליה. ללא ספק, רוב הסיפורים על הטיליה הנם סיפורי אהבה, כי היא נחשבת עד היום כעץ האהבה הנושא אלפי לבבות קטנים בענפיו, כי לעלים שלה יש צורה המזכירה לב אדם. מצויים תיאורים רבים המציינים את מקום מושבם של האוהבים מתחת לטיליה הירוקה אשר בין ענפיה מסלסל הזמיר, ציפור האהבה, את ניגונו. העצים הללו סימלו עבור הנערה הצעירה את אהבתה המיוחדת, ואת חיי הנישואין מהפן של חיי האהבה בלבד.

על פי האמונה הגותית הקדומה, אלים  הפכו לעצים, והטיליה הוקדשה כאלילה, והיא נחשבה לעץ פולחן נשי ולעץ האחראי על הפריון הנשי. נשים התפללו מתחת לטיליה, והקריבו לה קורבנות, כדי שתהיינה פוריות. עלי הטיליה נקשרו להגדת עתידות, ועל פי האמונה העממית הגרמנית מצויה הקבלה בין גורל היחיד או בית המשפחה ובין גורל הטיליה  הגדלה בחצרם[14] הם האמינו שניתן למצוא את תולדות חיי הכפר בעץ הטיליה העתיקה שעמדה במרכזו, ויחסו לה סגולות של יכולת הגנה על חיי המשפחה והקהילה.

המיתוס הרומי של "בוקיס ופילומן" מקשר את הטיליה עם האהבה של הגבר והאישה הכרוכה בנאמנות עד מות; בחייהם ובמותם לא נפרדו. הטיליה מסמלת במיתוס זה את האהבה והנאמנות הנצחית בין הגבר והאישה בפן האידיאלי שלה, והיא נחשבת כסמל של הזיווג והנישואין[15]. במיתוס הגרמני על עלילות "זיגפריד וקרימהילד"[16] הסמל של הטיליה  הוא רב-משמעי; מחד גיסא נקשרת הטיליה לנישואי אהבה ולפן האידיאלי של האהבה. מאידך גיסא, "עקב אכילס" של הגיבור נוצר מעלה של הטיליה. הפן הנקבי במציאות אחראי לנקודת התורפה של הגבר, שיכול היה להיות מושלם ולחיות חיי נצח. במקביל, מוצגת האישה בשתי פנים; היא יכולה להיות יפיפייה, עדינה, אצילה ואוהבת, ובצידה האחר היא נראית כמר ממות, המביאה עמה אסון הן על עצמה, הן על בעלה וילדיה והן על כל סביבתה.

לטיליה לא היה רק תפקיד מיתולוגי אלא גם תפקיד יום-יומי חברתי. לכל כפר אירופאי הייתה הטילייה שלו, שעמדה במרכז הכפר ושימשה כמקום מפגש ותקשורת חשוב. כאשר הגיעו הנודדים שעברו ממקום למקום, הם נפגשו עם אנשי הכפר מתחת לטיליית הכפר ושם הם סיפרו את סיפוריהם והעבירו מידע אודות המתרחש בעולם. בחברות האנאלפביתיות, שבהן ספרים ועיתונים לא היו ידועים או שהיו נדירים, סיפור המעשיות הייתה המתודה הבלעדית של העברת הזיכרון ההיסטורי, והן תפסו חלק ניכר מזמנם הפנוי[17] טיליית הכפר שימשה כמקום ההתכנסות והאספות הן של הקהילה והן של זקני הכפר[18]. מתחת לטיליה כינס הכומר הכפרי את ילדי הכפר לשיעור השבועי של לימודי הנצרות, ומתחתיה ישבו האיכר ומשפחתו לעתים קרובות בערבים על ספסלים קטנים ושתו תה מפרחיה.

יחד עם זאת שימשה הטיליה סמל לתכונות שנחשבו ראויות שתהיינה לאישה: יופי, חן, חסד, פשטות, התנהגות ברכות, עדינות ותמימות. כל התכונות הללו מאוחדות אצל הטיליה, אשר מתכסה באביב בפריחה עדינה, וריחה המתוק נישא למרחוק וקליפתה גמישה ונוחה להתכופף[19].

כמו-כן נקשרת הטיליה בתרבות הכפרית גם לריקודים ולפריצות; מתחת עץ הטיליה רקדו הנערות הצעירות עם צעירי הכפר בריקודים עממיים. בגלל צילה הרב היא שימשה כרחבת ריקודים וכמקום של שמחה ושתייה. מצויות עדויות שמתחת עצי טילייה מסוימים ישבו כל עורכי החגיגה בחגים מסוימים ובחתונות ושם אף נערכו הריקודים. בד בבד מצויים תיאורים של הטיליה שעמדה בכיכר המרכזית, הציפורים שעליה סלסלו את ניגונן, העצים השירו עלוותם והנערות, בקיץ הן התנשקו תחתה ובמאי הן התעברו. הטיליה כעץ האהבה והריקוד נקשרת לסיפורים עממיים שבהם הנערה הצעירה מאבדת את כבודה. מצויות עדויות במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה שמתחת לטיליה נערכו "מכירות פומביות" של נערות שלא היו בתולות, נחשבו כפרוצות ולא ראויות לאדם מכובד[20]. לחלופין, מסמל הריקוד של החתן והכלה מתחת לטיליה הזקנה את הברית בין שניהם[21]. גם י. גתה ב "פאוסט" מקשר את הטילייה לפריצות והוללות וכותב: "לא עלם אחד בכחש סבב / נערה תמימה וירמיה"[22].

הרבה שירים ופזמונים עממיים נכתבו על הטיליה, והיא תופסת מקום מרכזי בתרבות השירה העממית.

במה תורם השיבוץ של סמל הטיליה לפענוח הצופן ולהבנת המעשייה "מלך צפרדע או היינריך ברזל"?

העלמה הצעירה יוצאת מיוזמתה מן "החממה" של הארמון אל היער, רוצה להתמודד עם האתגרים שמציבה בפניה נשיותה. היא הולכת אל הבאר למצוא שם את זיווגה. הנסיכה עוזבת את סביבתה החברתית ושם מתרחשת חוויה מכוננת שתשנה את חייה. היא בוחרת לשבת מתחת לעץ האהבה, מתחת לטיליה הזקנה, ובכך היא מבטאת את רצונה להתחבר אל אידיאל זוגיות המייצג את האיחוד הטוטאלי של בני הזוג באהבה ובנאמנות; ("בחייהם ובמותם לא נפרדו"). הישיבה מתחת לטיליה מייצגת גם את רצונה להתחבר לאידיאל הנשי של עדינות, רכות, תמימות וחסד. בספרות ובשירה הגרמנית מצויים תיאורים רבים של זוגות אוהבים היושבים מתחת לטיליה. יש לשים לב שגיבורת המעשייה יושבת מתחת הטיליה לבדה. למרות רצונה להתמודד, היא מגיעה למערכת היחסים מנקודת מוצא של חוסר בשלות.

1.4 כדור הזהב –

היא מביאה עמה את כדור הזהב ומשחקת עמו. כדור הזהב יכול לסמל את תשוקותיה ואנוכיותה; את רצונה בפינוק, ובמילוי כל תאוותיה ומעיד על חוסר רצונה ליטול אחריות על האירועים. לדעת לוץ רוהריך[23] מסמל כדור הזהב את הפנטזיה שלה. היא רוצה את כדור הזהב שלה בחזרה; היא אינה מוכנה להיפרד מהפנטזיה שלה. כמו כן ניתן לפרש את הכדור האבוד כחוסר רצון לאבד את עולם הילדות הזהוב והרצון שלה להמשיך לשחק. היא חושבת שהיא מוכנה לנישואין, אבל למעשה זה בשבילה רק משחק. ייתכן שהיא מחפשת אהבה אידיאלית בלתי מושגת, והיא שבוייה בהזיה אודותיה. בארמון "הזהב" מקיף את הגיבורה: יש לה צלוחית מזהב, כתר מזהב, שרשראות מזהב וכדור מזהב. צובעים לה את המציאות "בוורוד", ואין היא יכולה לראות את החיים כפי שהם באמת. במצב זה אין באפשרותה להתמודד עם המציאות המורכבת. אך כאשר היא יוצאת ליער חל מהפך; כדור הזהב נחבט באדמה מתגלגל למים ומתלכלך. הפנטזיה שלה נתקלת במציאות ו"מתלכלכת", הכול נהפך פתאום למגעיל. האדם צריך "ניעור" כדי להבין ולהפנים שהחיים אינם רק זהב.

פן נוסף של ההליכה אל הטיליה יכול להתפרש כהליכה של הגיבורה לבקש את מזלה מהטיליה עתיקת היומין. היא מתייחסת אל הטיליה, שנחשבה כמגינה על חיי המשפחה, כקמיע להגנה מגורל רע ומפגעים, ובאה לשאול את עתידה ממנה. הטיליה משמשת עבורה כמגדת עתידות. הליכה זו דומה להולכים לדרוש באוב, או להשתטח על קברי צדיקים להתפלל ולבקש זיווג מוצלח. העלמה הצעירה הולכת לעץ הפולחן הנשי, האחראי על הפריון הנשי, לא רק לברר מיהו חתנה המיועד, אלא אף לבקש את השפעתה של הטיליה על פוריותה.

בד בבד מסמלת הטיליה עבור הנערה הצעירה את חיי הנישואין מהפן של חיי האהבה בלבד; ההתאהבות, הפן המתוק של האהבה, שיכרון החושים והאהבה החופשית. היא משתוקקת לטעום את הפן החושני שלה. אך כאשר היא פוגשת בגבר "הקופץ" על ההזדמנות הזו, סוג היחסים הזה דוחה אותה, והיא אינה זוכה בשיכרון חושים. במקום אביר חלומות שלו היא מצפה, היא נתקלת בגבר המוכן לספק את כל תפנוקיה, אך היא דוחה אותו ורואה אותו כצפרדע. (בגרמנית המילה 'Frosch' (='צפרדע') היא לשון זכר. לעומת זאת בעברית 'צפרדע' הינה לשון נקבה. קימת כאן בעיה בתרגום לעברית, כי החתן-חיה צריך להיות זכר ולא נקבה). ברגע שהיא נתקלת במציאות, שאינה דומה לחלומותיה הרומנטיים, היא גם אינה יכולה לקבל את אידיאל הנשיות של עדינות, רוך ותמימות, ומתייחסת אליו בגסות-רוח כבר במפגש הראשון כאשר היא אומרת לו: "אה, זה אתה, המשכשך במים הזקן" וחושבת בליבה: "מה מקשקש הצפרדע הטיפש, שיושב לו שם במים עם בני מינו ומקרקר, ואינו יכול להיות חבר לאף אדם"[24]. היא נענית להצעתו, למרות שהיא רואה את השוני ביניהם ושוללת את האפשרות שהם יהיו חברים, כי בשלב זה היא אינה רוצה להתבגר ואינה מסוגלת לדחות סיפוקים, אלא להמשיך לשחק.

1.5 סמל הצפרדע –

בגין הקרקור התמידי והעובדה שהצפרדע הייתה אחת ממכות מצרים, שייכו אותה לממלכת השטן. מצויים מפרשים הרואים בצפרדע סמל לבחורים הקופצים על ההזדמנות לחטוף את ההנאות הרגעיות והחולפות של החיים, והנהנים מההנאות החומריות קצרות המועד. כמו כן היא מייצגת באופן כללי את הדברים הגשמיים[25]. הפרשנות הפסיכואנליטית רואה בצפרדע סמל ליחסי מין ולאבר המין הגברי, בגין הקשר בין הלחות והדביקות שמעוררת הצפרדע ובין הדביקות של הזרע. כושרה של הצפרדע להתנפח בעת התרגשות מעורר, לטענתם, באורח בלתי-מודע אסוציאציות ליכולת ההזדקפות של הפין[26]. ייתכן שהצפרדע מסמלת את יחסי המין גם משום שתהליך הרבייה שלה גלוי, וניתן לראות בעין את כל הגלגולים ואינו נסתר בתוך הרחם. הפרשנות הרואה את היחסים בין הנסיכה והצפרדע רק במישור של יחסי מין, למרות תקיפותה, היא פרשנות מצמצמת. כבר במפגש הראשון ביניהם הוא מנהל אתה משא-ומתן. היא מאבדת את כדור הזהב ובוכה. הוא עולה מן המים ואומר לה: "את צועקת כך שאפילו אבן תרחם עליך". אך הוא שרואה ביגונה, ויודע שהוא יכול להחזיר לה את הכדור, אינו מתנהג אליה בחסד וברחמים, מעמיד את היחסים ביניהם על בסיס של תן-וקח באמרו: "מה תתני לי אם אחזיר לך את הכדור", מנצל את המצב כדי לקדם את האינטרסים שלו וכביכול ליבו קשה מלב אבן. במשא-ומתן שהם מנהלים, לפני שהוא מביא לה את כדור הזהב, הוא מצהיר בפניה שהוא מבקש את אהבתה, לשבת ליד שולחנה, לאכול מצלחתה, לשתות מכוסה ולישון במיטתה. בתמורה אין הוא מציע לה את אהבתו, אלא: "אהיה רעך וחברך למשחקים". תמורת אהבתה והשתלטותו על חייה הוא מוכן לספק את כל גחמותיה. כיוון שהיא רצתה בגבר שיפנק אותה, היא אכן מקבלת מחזר ה"מכרכר" סביבה, אך למעשה אינו מציע לה אהבה אמיתית, אלא מעונין בעיקר בכיבושה. לפיכך היא רואה אותו כצפרדע, ומתייחסת אליו בזלזול. כל אימת שהיא מתייחסת אליו כך, רואה אותו כל הסביבה בצורה זו, ואף הוא רואה את עצמו באמצעות הפריזמה שלה. כדי להשיגה, הוא מוכן לספק את כל תפנוקיה, אך במערכת יחסים כזו הוא יישאר תמיד דוחה ומעורר גועל, והיא תישאר יפה ומפונקת. כל זמן שהוא מתייחס אל עצמו כאל צפרדע, הוא אכן  גורם לה סלידה. הוא מנסה למלא את גחמותיה, כדי להשיג את מבוקשו, אך היא אינה מעוניינת ביחסים מסוג זה. בשביל לעלות מדרגה ולהגיע למערכת של תקשורת, אהבה וחברות הם צריכים להיות בעמדה שווה ולא קוטביים. היא מבינה שהיא טעתה, ולא הבינה מה היא באמת מחפשת.

1.6 הניעור –

כאשר הם נכנסים לחדרה הוא מבקש ממנה: "הציעי לי את מיטת המשי שלך, שם נשכב שנינו לישון…הרימי אותי אליך, או שאספר לאביך". ההתגרות הזאת מוציאה אותה משלוותה, היא מרימה אותו למעלה וזורקת אותו בכוח אל הקיר. הניעור הוא הדדי ומבטא את משבר גיל הנעורים. האלימות שלה באה לידי ביטוי הן באופן מילולי והן באופן פיזי: היא קוראת לו: "מגעיל" וזורקת אותו בכל כוחה אל הקיר. היא מתרגזת, כועסת ומשליכה אותו בכוח אל הקיר, ובכך היא מצהירה שהיא אינה מעוניינת בו כדי לספק את גחמותיה, ואינה מוכנה לקבל את תכתיבי אביה. הכעס משמש פורקן למתחים ויש להוציאו. בסיטואציה זו היא מפרה את אידיאל הנשיות בתפיסה הפטריארכלית; היא אינה האישה העדינה, הרכה והצייתנית, כפי שמצופה ממנה, אלא היא מוציאה את כל האלימות שהצטברה בה.  בעת ובעונה אחת אף הוא זקוק "לניעור" חזק כדי להבין שהיא אינה יכולה להסכים ליחסים הללו. מגבר דביק ומתרפס המוכן למלא את הקפריזות של הנערה, כדי לזכות בחסדיה, הוא הופך לגבר הראוי לה ושווה לה. הזריקה לקיר למעשה "מנערת" אותו. הניעור הזה יכול היה לשבור אותו ולפגוע בו אנושות, אך יכול היה להועיל לו. באמצעות "הניעור" עוברים שניהם מהפך בחיים. האישה הופכת מילדה מפונקת לאישה בשלה, שעומדת על שלה ואינה מוכנה לקבל את תכתיבי החברה, והוא הופך מצפרדע לנסיך: מגבר תלותי, מתרפס ודחוי לגבר משוחרר ואוהב. המכה שהיא נתנה לו, החזירה אותו אל המציאות, והוא מבין שכדי לזכות באהבתה, אף הוא נדרש להשקיע בזוגיות את אהבתו, ובכך הוא מאפשר לה לגאול אותו. כאשר היא מתחילה להתייחס אליו כנסיך, הוא הופך הן בעיני עצמו והן בעיני הסביבה לכזה. גאולתו מתאפשרת, כיוון שהיא אינה מוכנה להתפשר, נוטלת אחריות ומוכנה לשאת בכל תוצאות מעשיה. מצד שני אף הוא מתעשת ואינו נשבר ממכתה. מנערה ילדותית ומפונקת המזלזלת במחזרה, ומסוגלת להתנהג באכזריות, הופכת הגיבורה לאישה הגואלת את אהובה, ופותחת בכך את הנתיב לאהבתם. גיבור המעשייה גם הוא עובר מהפך קיצוני בחייו: מדמות שחיה במעמקי האדמה, ממהר לכבוש ונדחה, הוא עולה למרכבה מלכותית ומוביל אותם לממלכתו.

1.7 רצועות הברזל –

לאחר שהגיבור הפך לנסיך והם עלו למרכבה שתיקח אותם לממלכתו, התפצחו שלוש רצועות הברזל שהקיפו את ליבו של היינריך  המשרת הנאמן. שלוש רצועות הברזל שהקיפו את ליבו מייצגות את הכלא בו הגיבור היה שרוי, את הניתוק שלו הן הרגשי והן החברתי. בעזרתה של הנערה הוא מצליח להתגבר על רצועות הברזל שהקיפו את סגור ליבו, ועתה הוא בשל לאהוב ולהיות נאהב.

1.8 התלות והעצמאות –

בעמדת המוצא תלויה הגיבורה באביה, נדרש ממנה לשמוע בקולו ולמלא את בקשותיו. מה שעומד לנגד עיני האב אינו אושרה של בתו, אלא החשיבות של הנורמות החברתיות שהבטחות חייבים לקיים. למעשה האב אינו "רואה אותה" ואינו בודק אם הגבר הדחוי והמניפולטיבי הזה (שמתגרה בה ומאיים שילשין לאביה אם לא תקיים את הבטחותיה) מתאים לה ויעשה אותה מאושרת. לגבי דידו אם הוא עזר לה בשעת צרה, היא צריכה לסבול אותו כל חייה, גם אם היא נגעלת ממנו. במעשה האלימות היא משתחררת מהתלות, וכאישה עצמאית היא יכולה לגאול גם אותו.

בעמדת המוצא תלוי הגיבור בדמות האם "המכשפה" שכישפה אותו והפכה אותו לכנוע, נרפה, ומנותק רגשית וחברתית. הוא רוצה אישה שתהיה כמו אימא שלו: אוהבת אותו, מאכילה ומשקה אותו ומשחקת אתו. במעשה האלימות הגיבורה גואלת אותו והוא הופך להיות עצמאי ומשוחרר.

המעשייה הזאת מתארת את המסע שהאדם צריך לעבור; מעמדת התלות והפינוק, שאחרים דואגים לצרכיו, אל עבר תהליך התבגרותו, משבר גיל הנעורים (השלכת הצפרדע לקיר) ועד היציאה לעצמאות.

  1. פרשנות פסיכולוגית

לדברי ברונו בטלהיים  "הסיפור מספר כי אין אנו יכולים לצפות, שמגעינו הארוטיים הראשונים יהיו נעימים, משום שהם קשים וטעוני חרדה יותר מדי. אך אם על אף הסלידה הארעית נמשיך ונניח לזולת להתקרב אלינו יותר ויותר, אז נתנסה ברגע מסוים בזעזוע מאושר של הכרה, כאשר הקרבה המוחלטת תחשוף את יופייה האמיתי של המיניות". בגרסאות אחרות של המעשייה התרחש המהפך לאחר שהשניים בילו בצוותא שלושה שבועות. דרוש זמן כדי שקירבה תהפוך לאהבה"

לטענתו תפיסת ההיבטים המיניים של עצמנו כדבר מה חייתי עלולה לגרום לתוצאות הרסניות. משום כך יש צורך להסביר לילדים, כי מין עלול בהתחלה להיראות מגעיל וחייתי, אך מרגע שתימצא הגישה הנכונה אליו, יתגלה היופי שמאחורי חזותו הדוחה. המעשייה עולה מבחינה פסיכולוגית על הרבה מהחינוך המיני המודרני, שאינו מבוסס על ההבנה שהילד עשוי לראות במין דבר מה גועלי, וכי יש להשקפה זו תפקיד הגנתי חשוב לגבי הילד. בהסכמה עמו שהצפרדע מגעילה, היא זוכה באמונו, והוא מוכן לקבל שצפרדע מגעילה זו תתגלה בבוא העת כבן-זוג המקסים בעולם. מסר זה מועבר בלי להזכיר מפורשות דבר מיני כלשהו.[27]

כמו-כן יכולות הדמויות הראשיות: המלך, הנסיכה והצפרדע לייצג דרגות שונות בתודעה. המלך מייצג את המצפון, את האני-העליון, את החובה והצו המוסרי האלוהי, הנסיכה מייצגת את האגו והמודע ואילו הצפרדע מייצגת את התת-מודע השוכן במעמקים. הדרגות השונות בתודעה מקבילות למקום מושבם של הדמויות: המלך שוכן בארמון וצריך לעלות אליו במעלה מדרגות השיש, הצפרדע שוכנת בתחתית הבאר במעמקים, והנסיכה יורדת מן הארמון אל היער, יושבת על שפת הבאר ומשחקת בכדור הזהב על הקרקע. המלך אינו עוזב את הארמון, הוא נשאר במעמדו הרם והחובה והצו המוסרי לגבי דידו אינם משתנים. אך הן הצפרדע והן הנסיכה יורדים ועולים ועוברים מסע נפשי. הנערה נעה תוך כדי מאבק בין התת-מודע ובין האני העליון. כניסתה מיוזמתה ליער מסמלת את הכניסה ללא מודע. אך היא אינה מסתפקת בזה, אלא כדור הזהב שלה צולל למעמקי הבאר. רצונותיה ודחפיה מגיעים עד לתחתית נשמתה, אך היא אינה משאירה אותם במעמקים, אלא מבקשת להעלותם לתודעתה. היא מבקשת מהצפרדע שיעלה לה מן המים את כדור הזהב, ובעליה זו הוא כאילו נולד מחדש. המעשייה מציגה בפנינו מה קורה כשאנו מעלים רשמים מהתת-מודע לתודעתנו. יחד אתם עולה הבוץ, הגועל, המאוויים הכמוסים וכל הפחדים. במצב מטלטל זה האגו והתודעה זקוקים לניעור כבד. מצויות גרסאות בהן הנסיכה מנשקת את הצפרדע ואז הוא הופך לנסיך. אך נשיקה במקרה זה אינה מסוגלת לחולל את המהפך, כי בשלב זה היא מוקדמת מדי. גרסת גרים מציגה יציאה מאזור הנוחות אל המאבק, שטומן בתוכו שינוי, שיביא אותנו לגאולה.

3.    פרשנות חברתית

3.1 המוביליות החברתית אפשרית-

באירופה מאז ימי הביניים התקיימו שלושה מעמדות בחברה: האצולה, הכמורה ו"המעמד השלישי" ונעדרה מהן האפשרות של מוביליות חברתית. בתקופה שמעשיות גרים יצאו לאור אנשים מהמעמד הנמוך, או המעמד הבורגני לא יכלו להינשא לבן המעמד הגבוה. מעשיות גרים אינן מובילות למרד הדוגל בביטול המעמדות ובשוויון, אך הן מובילות למהפכה בחשיבה בנושא המוביליות החברתית. בהרבה מעשיות המלך מתחתן עם בנות המעמד הבורגני לדוגמת סינדרלה (אשנפוטל KHM21)[28] או בת הטוחן (רומפלשטילצקין KHM55) והנסיכה מתחתנת עם בן המעמד הנמוך שהופך להיות המלך לדוגמת הטמבל במעשייה (אווזת הזהב KHM64).

במעשייה  על הנסיכה והצפרדע, הגיבור נמצא מבחינת הסולם החברתי במקום הנמוך ביותר האפשרי, במעמקי הבאר מתחת למפלס האדמה. בעזרת הנסיכה הוא עולה שלב אחרי שלב: בהתחלה הוא עולה לקרקע, אחר הוא עולה במדרגות לארמון, לשולחן המלך ולמיטת הנסיכה ובסוף הוא נהפך לנסיך וחוזר כמלך אל ממלכתו. קהל היעד של המעשיות הללו היה המעמד הבינוני, והם הזדהו עם האפשרות של המוביליות החברתית.

3.2 אישה יוזמת וגואלת –

גם בנושא המגדר מעשיות גרים אינן מניעות למרד. על רקע תפיסות עולם שמרניות-פטריארכליות המקבעות את הסטריאוטיפים המגדריים ששלטו בזמנן, מובילות המעשיות הללו למהפכה בחשיבה. בהרבה מעשיות מוצגת האישה כיוזמת, מובילה, פותרת את הבעיה וגואלת. גם הגיבורה במעשייה זו יוצאת מיוזמתה לבדה ליער, אינה מקבלת את תכתיבי אביה ואת תכתיבי החברה שמאלצת אותה להתחתן עם הצפרדע למרות שהוא מגעיל אותה. היא אינה אישה כנועה, אלא מוכנה להתמודד עם התוצאות, היא מתמרדת וזורקת אותו בחוזקה לקיר. במעשה זה היא גואלת את שניהם ושניהם עוברים מטמורפוזה. בתפיסות השמרניות המקובלות הגבר גואל את האישה, לעומת זאת כאן האישה גואלת את הגבר.

  1. סיכום

המעשייה על הנסיכה והצפרדע עוסקת במטמורפוזה ומוליכה אותנו למסעות שונים:

למסע האישיות של הגיבורה מדמות של ילדה אגוצנטרית לאישה בשלה, שיוצאת מהחממה אל החיים האמתיים, כדי למצוא משמעות לחייה. ולמסע האישיות של הגיבור מדמות מתרפסת ורכרוכית לגבר מוביל, משוחרר ואהוב.

למסע לזוגיות טובה – בו מוצגים בפנינו שלבים בהתפתחות הזוגיות: בעמדת הפתיחה מוצגת ציפייה רומנטית למצוא את הזיווג המושלם, התופסת את חיי הנישואים מהפן של ההתאהבות ושכרון החושים בלבד. שניהם מגיעים למערכת היחסים מעמדה של חוסר בשלות. היא אנוכית, ילדותית ומפונקת שאינה רואה את בן-הזוג אלא את גחמותיה, והוא מגיע מעמדה אינטרסנטית, מניפולטיבית ומנותק רגשית שמחפש אימא ולא אישה. במשבר זוגיות זה הם זקוקים "לניעור", שבאמצעותו שניהם עוברים מהפך בחייהם. ממצב של תלות בדור ההורים הם מוצאים את הדרך להיות עצמאיים ומשוחררים, עולים שלב בקשר ביניהם ועוברים למערכת יחסים הדדית, לחברות ולאהבה.

למסע המיני שחוותה הנערה

למסע החברתי-מעמדי המאפשר עליה בסולם החברתי

למסע המגדרי  המציג אישה יוזמת, מובילה וגואלת את הגבר.  

ולמסע הנפשי של הנשמה בחלקים הגבריים המיוצגים בדמות הצפרדע ובחלקים הנשיים המיוצגים בדמות הנסיכה, שהוא מסע של ההכרה והתודעה באינטגרציה של האיד והסופר-אגו.

בכדי להגיע למעלה רוחנית גבוהה, או לדרגה גבוהה של קשר זוגי, על האדם לעבור משבר כואב שממנו צומחת הבשורה. כאבי גדילה הם חלק בלתי נפרד מתהליך הצמיחה וראשיתו בנכונות להכיר בו ולהסכין עמו. המשבר מביא את האדם להכרה, שיש לצאת מאזור הנוחות, להתאמץ מאד כדי ליצור מערכת יחסים חדשה ואינטימית. הכאב, האכזבה והמצוקה אם הם מובילים אותנו פנימה, גורמים לנו לערוך בדק-בית ולהיבנות מחדש.

"בלב ליבו של הקושי שוכנת ההזדמנות" (אלברט איינשטיין)

 

 

ביבליוגרפיה

  • אובידיוס נזו פוביליוס (תשכ"ה). מטמורפוזות, תרגם מרומית: שלמה דיקמן. ירושלים: מוסד ביאליק
  • גטה יוהן (1972)[1875]. פאוסט ת"א: שוקן עמ'  51 – 52. תרגם יעקב כהן
  • נאכט יעקב (תשי"ט). "ערך: באר" סמלי אישה במקורותינו העתיקים, בספרותינו החדשה ובספרות העמים, ת"א: ועד תלמידיו וחניכיו של המחבר.
  • תנ"ך: בראשית, שמות

* Bettelheim Bruno (1975). The Use of  Enchantment  New York: Knopf

*Brockhaus F.A (1979). Der grosse Brockhaus. Wiesbaden: Brockhaus

*Cooper J. C. (1978). An Illustrated Encyclopedia of Traditional Symbols,

 London: Thames & Hudson

    *Ellis John M. (1983). One Fairy Story Too Many; The Brother Grimm and Their Tales, London & Chicago: Uni. of Chicago.

 

*Ferguson George (1961). Signs and Symbols in Christian Art,  London:

Oxford

 

*Funk & Wagnalls (1949). Standard Dictionary of  Folklore–Mythology and       

      Legend, New York: Funk & Wagnalls

 

*Grimm Jacob und Wilhelm(1996)[1857]. Kinder-und Hausmärchen,

München: Artemis & Winkler

 

*Guerber H. A. (1931) [1909]. Myths & Legends of the Middle Ages, London:

  1. G. Harrap

 

*Hartland Edwin Sidney (1900). Mythology & Folktales – their Relation  &

    Interpretation, London: David Nutt

 

*Lehner Ernst& Johanna (1960). Folklore & Symbolism of Flowers,

 Plants and Trees, N.Y.:Tudor

 

*Lüthi Max  (1975).  Das Volksmärchen als Dichtung – Ästhetik und Anthropologie, Köln: Eugen Diederichs  Verlag

 

*Mackensen Lutz (ed.) (1930). Handwörterbuch des Deutschen Märchens Berlin: Gruyter   

 

*Mannhardt Wilhelm (1875). Wald und Feldkulte, Berlin: Gebrüder           Borntrager                                                                                                  

 

*Neumann Erich (1952). Apuleius, Amor und  Psyche, ein Beitrag zur

      Seelischen Entwicklung des Weiblichen, Zurich: Rascher.

 

 

*      Ranke Kurt (1977). Enzyklopädie des Märchen, Berlin: W. de Gruyter

 

*Rohrich Lutz (1956). Märchen und Wirklichkeit, Wiesbaden: Steiner.

 

 

*Rölleke Heinz (1975). Die älteste Märchensammlung der Brüder Grimm –  Synopse der Handschriftlichen  Urfassung von 1810  und der erstdrucke von 1812, Genève: Collogny.

 

 

©

2017

 

הערות:

[1] עזבון ברנטאנו – בשנת 1920 (90 שנה לאחר צאת המהדורה הראשונה) התגלה במנזר באולנברג כתב-היד המקורי ששלחו האחים גרים לברנטאנו.

[2] Rölleke Heinz (1975). Die älteste Märchensammlung der Brüder Grimm –  Synopse der Handschriftlichen  Urfassung von 1810  und der erstdrucke von 1812, Genève: Collogny.

    Ellis John M. (1983). One Fairy Story Too Many; The Brother Grimm and Their Tales, London & Chicago: Uni. of Chicago.                                                                         

[3] כל התרגומים מגרמנית במאמר הם תרגום חופשי שלי.

[4] Lüthi Max  (1975).  Das Volksmärchen als Dichtung – Ästhetik und Anthropologie, Köln: Eugen Diederichs  Verlag, S. 11-13.

[5]    Neumann Erich (1952). Apuleius, Amor und  Psyche, ein Beitrag zur

      Seelischen Entwicklung des Weiblichen, Zurich: Rascher.

 

[6] Cooper J. C. (1978). An Illustrated Encyclopedia of Traditional Symbols,

 London: Thames & Hudson, pp. 190

[7] בראשית כ"ד

[8] בראשית כ"ט

[9] שמות ב 15-20

[10] נאכט יעקב (תשי"ט). "ערך: באר" סמלי אישה במקורותינו העתיקים, בספרותינו החדשה ובספרות העמים, ת"א: ועד תלמידיו וחניכיו של המחבר.  עמ' מ"ה.

[11] א.

Ranke Kurt (1977). Enzyklopädie des Märchen, Berlin: W. de Gruyter s. 948

ב.

Mackensen Lutz (ed.) (1930). Handwörterbuch des Deutschen Märchens                                                                                                        Berlin: Gruyter, S. 341-2.

ג.

Ferguson George (1961). Signs and Symbols in Christian Art,  London:

Oxford, pp. 61.

 

[12] Funk & Wagnalls (1949). Standard Dictionary of  Folklore–Mythology and       

      Legend, New York: Funk & Wagnalls, pp. 624.

[13] F. A. Brockhaus (1979). Der grosse Brockhaus. Wiesbaden: Brockhaus, Band 7 S. 157

[14] Mannhardt Wilhelm (1875). Wald und Feldkulte, Berlin: Gebrüder

Borntrager, S. 49-53, 59-62.

[15] הסיפור מהמיתולוגיה הרומית, מופיע אצל אובידיוס על הפיכת פילומן ובוקיס לעץ אלון ולעץ טיליה: אובידיוס נזו פוביליוס (תשכ"ה). מטמורפוזות, תרגם מרומית: שלמה דיקמן. ירושלים: מוסד ביאליק, עמ' 322 – 327.

(ספר 8 שורה 620 – 621)

 

 

[16] Guerber H. A. (1931) [1909]. Myths & Legends of the Middle Ages, London:

  1. G. Harrap, pp. 59-101.

הסיפור על זיגפריד (Siegfried =ניצחון השלום) מופיע באפוס הגרמני העתיק החשוב ביותר ה"ניבלונגנלייד" (Nibelungenlied). זיגפריד, בנם של זיגמונד וזיגלינדה, שהיה עלם חמודות ועשוי ללא חת, התפרסם במלחמתו בדרקון הנורא פאפניר (Fafnir) היורה להבות כחולות ואדומות. הגיבור הצעיר הצליח להרוג את הדרקון בחרבו, טבל את גופו בדמו מתחת לעץ הטליה, ובזה הובטחו לו, כפי שכל אחד ידע בימים הללו, חיי אלמות ולא היה נשק שיכול היה לפגוע בו. אך בזמן הרחצה נפל עלה מעץ הטיליה, שנשאר דבוק לעצמות השכמה של זיגפריד, ולפיכך המקום הזה בגופו נותר פגיע. זיגפריד הרג את בעלי מטמון הזהב , הפך לשליטם וזכה באדרת של הרואה ואינו נראה. השמועה על יופייה של קרימהילד (Kriemhild) הנסיכה מוורמס ועל מזגה האציל והעדין הגיע לאוזניו, והוא החליט לשאתה לאישה. זיגפריד היגיע לוורמס לחצר המלך החכם ורודף השלום גונתר (Gunther), אחיה של קרמהילד, אך לא גילה את כוונותיו האמיתיות. הוא עזר להם להביס את הדנים והסקסונים, ואחר עזר לגונתר בעזרת האדרת של הרואה ואינו נראה להתגבר על ברונהילד (Brunhild), נסיכת איסלנד, שהכריזה שמי שיגבר על כוחה יישאנה לאישה. בכל אותה תקופה פרחה אהבתם של זיגפריד וקרימהילד. ברונהילד נישאה לגונתר, וזיגפריד קיבל את ידי קרימהילד. שני הזוגות חיו זה בצד זה, אך בעוד שקרימהילד קרנה מאושר, נפלו פניה של ברונהילד. היא משפילה את גונתר עד  עפר, ומקנאה בזוג האוהבים. עד מהרה התחילו שתי הנשים לריב, קרימהילד העליבה את ברונהילד בפומבי שלא הייתה נאמנה לבעלה. זיגפריד הכחיש זאת, כעס על אישתו שגילתה את האמת בפומבי ואף הכה אותה. האגן                       Hagen) ,דודו של גונתר,  ששמע את הסיפור, שכנע אותו שיש לרצוח את זיגפריד. האגן למד מקרימהילד את מקום התורפה בגופו של זיג- פריד, והוא שכנע אותה לשים במקום הזה צלב קטן שיצילו ויגן עליו במקרה של סכנה. בעורמה הביאו הקושרים את זיגפריד ליער, ולאחר הציד בעוד הוא כורע על ברכיו לשתות מימי המעין מתחת לעץ הטיליה, הוא קיבל את מכת המות מידי האגן במקום שסומן על-ידי קרימהילד. למרות שהרוצחים סיפרו שזיגפריד הוכרע על-ידי שודדים ביער, הבינה קרימהילד שבעלה נרצח. היא הכריחה את כל המשתתפים בציד לגעת בגוויה כשהם עברו על הארון, וכאשר נגע האגן במת, החל דמו של זיגפריד לבעבע. כך נודע           לכל שהאגן רצח את בעלה. קרימהילד מיאנה להינחם, ולא שכחה את אהובה. האגן הצליח לגנוב את אוצרו של זיגפריד, וקרימהילד התחילה במסע נקמה שבסופו נהרגו שלשת בתי המלוכה שהיו קשורים בה וכל אביריהם במרחץ דמים מטורף. כך הסתיימה הקריירה של קרימהילד, שהחלה כעלמה עדינה ואצילה, האוהבת בנשים, אך הפכה בגין נסיבות חייה למפלצת אכזרית ומסוכנת.

 

 

[17]  Hartland Edwin Sidney (1900). Mythology & Folktales – their Relation  &

    Interpretation, London: David Nutt,  pp. 2.

[18] המילון הגרמני השלם של האחים גרים ערך  ‘Linde’ עמ' 1032.

[19] Lehner Ernst& Johanna (1960). Folklore & Symbolism of Flowers,

 Plants and Trees, N.Y.:Tudor. Pp. 69

 

[20] Mannhardt Wilhelm (1875). Wald und Feldkulte, Berlin: Gebrüder

Borntrager, S.  187-188

[21] שם. עמ' 449

[22] גטה יוהן (1972)[1875]. פאוסט ת"א: שוקן  עמ'  51 – 52. תרגם יעקב כהן

 

[23] Rohrich Lutz (1956). Märchen und Wirklichkeit, Wiesbaden: Steiner.

[24] Grimm Jacob und Wilhelm(1996)[1857]. Kinder-und Hausmärchen,

München: Artemis & Winkler. Pp. 39-40

 

[25] Ferguson George (1961). Signs and Symbols in Christian Art,  London:

Oxford, pp.  16.

 

[26] Bettelheim Bruno (1975). The Use of  Enchantment  New York: Knopf  pp. 227

[27] Bettelheim Bruno (1975). The Use of  Enchantment  New York: Knopf  pp. 226-228

[28] בגרסה של פרו למעשייה זו הגיבורה היא בת למעמד האצולה, ולכן היא יכולה להתחתן עם בן-המלך, לעומת זאת בגרסה של גרים היא בת של סוחר.

3 thoughts on “הנסיכה והצפרדע – מלך צפרדע או היינריך ברזל”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *