השתקפות המעמד המגדרי בספרות הילדים העברית לגיל הרך

 

"רוב דפוסי ההתנהגות, החוקים, הזכויות והחובות שמגדירים מהו גבר ומהי אישה, אינם משקפים מציאות ביולוגית אובייקטיבית, אלא את הסדר המדומיין השליט בחברה. עפ"י סדר זה נועדו לגבר תפקידים מסוימים (כגון: מדינאי), זכויות מסוימות (זכות ההצבעה בבחירות) וחובות מסוימות (חובת שירות בצבא). ולאישה נועדו תפקידים אחרים (להיות עקרת-בית), זכויות אחרות (הגנה מפני אלימות) וחובות אחרות (חובת טיפול בילדים)…דבר אחד שנשאר קבוע לאורך ההיסטוריה, מאז המהפכה החקלאית, הוא העדיפות שניתנת לגברים על פני נשים. בחברה הפטריאכלית הופלו נשים לרעה. הן קיבלו פחות בריאות, פחות השכלה, פחות חופש תנועה, פחות הזדמנויות, פחות כוח"[1]

  1. מבוא – נתוני המעמד המגדרי בישראל בשנות האלפיים

על-פי דו"ח שדולת הנשים בישראל לשנת 2004 מבוססת החברה הישראלית על מבנה המעמיד את הגבר במרכז ואת האישה בצד, כ"אחר", זאת למרות שנשים שוות ואף עולות על הישגיהם של גברים בחלק נרחב מהתחומים[2]. הדו"ח מציג מספר נתונים המאששים טענה זו:

א. חלקן היחסי של הנשים באוכלוסיה עומד על 103 נשים על כל 100 גברים[3].

ב. שיעור הזכאות לבגרות גבוה יותר בקרב הבנות. בשנת 2002 היו זכאיות 75% מן הבנות לתעודת-בגרות, בעוד שבקרב הבנים 65% בלבד[4].

ג. מבחינת רמת ההשכלה יש שוויון בין נשים וגברים במספר שנות הלימוד[5].

ד. שעור השתתפות הנשים בכוח העבודה בשנת 2003 היה 49%, אף על פי כן רק 10% היו מנהלות מן הדרג הגבוה ביותר. כמו-כן קיימים פערים ניכרים לרעת הנשים בשכר העבודה. שכרן של הנשים בישראל נמוך בממוצע ב – 30% לעומת שכר הגברים.

ה. למרות שנשים מהוות 55.3% מכלל הסטודנטים בישראל, רק 10% מהסגל האקדמאי הן פרופ' מן המניין[6].

ו. נשים בפוליטיקה: נשים מהוות מעל ל – 50% באוכלוסייה בישראל. למרות זאת, בשלושים ממשלות שהיו קימות בישראל עד 2004, 10 נשים בלבד כיהנו כשרות, ואישה אחת בלבד כראש ממשלה. בשנת 2004 15% מחברי הכנסת היו נשים. עובדות אלו מצביעות על אי-שוויון בהשתתפות נשים במערכת הפוליטית בישראל.

למרות שקיים שוויון על פי חוק, הוא אינו בא לידי ביטוי בפועל והנשים אינן מיוצגות כיאות. הן משכילות לא פחות ואף יותר מן הגברים, ואף על פי כן הן מופלות לרעה בעמדות ניהול, בעמדות מפתח בעסקים, בעמדות מפתח פוליטיות ובשכר עבודה. בהרבה מקרים האישה נאלצת לוותר על הקריירה שלה לטובת משפחתה וגידול ילדיה. האחריות על משק- הבית מוטלת על האישה, הגבר נחשב לדומיננטי ואישה אינטלקטואלית מהווה איום.

זוהי פגיעה בצדק הסוציאלי ובתפיסה הליברלית.

 

  1. הנחות יסוד ונושא המאמר

ספרות הילדים עוסקת בחיי הילדים ובסביבתם החברתית, והיא מעצבת דרכי חשיבה ותפיסות עולם[7]. בחרתי לעסוק בבדיקת הנושא בספרות הילדים לגיל הרך, כי בגילאים הללו מתעצבים: עולמו הרגשי, תפיסת העולם הקוגניטיבית והחברתית ונפשו של הילד.

במאמר זה אבדוק האם ספרות-הילדים העברית לגיל הרך משקפת גישה שמרנית בנושא המגדר ומנחילה את הסטריאוטיפים לדור הבא, או שהיא מהווה קול קורא לשינוי מגדרי? כמו-כן, ברצוני לבדוק מגמות ושינויים שהתרחשו במהלך השנים.

לפיכך, ברצוני להשוות את ההתייחסות לנושא המעמד המגדרי בשלוש תקופות שונות החל משנות העשרים ועד ימינו.

תקופה א' (דור 1): יצירות שיצאו לאור החל משנת 1920 – 1954

תקופה ב' (דור 2): יצירות שיצאו לאור החל משנת 1955 – 1980

תקופה ג' (דור 3): יצירות שיצאו לאור החל משנת 1981 – 2010

באמצעות ההשוואה הדיאכרונית ניתן ללמוד מהם השינויים שחלו, אם בכלל, בהצגת הסטריאוטיפים המגדריים.

  1. הגדרת הקורפוס

נבדקו יצירות קנוניות לגיל הרך, שנמצאו ברשימת רבי-המכר בישראל וברשימת הספרים הפופולאריים בתחרות: "מה הסיפור שלך" שנערכה ע"י מעריב ובנק הפועלים, ויצירות שיצאו להן יותר מעשר מהדורות ונמצאות עד היום בחנויות הספרים. סך הכול 49 יצירות.

ההנחה היא שמצוי יחס ישר בין מידת הפופולאריות של יצירה ובין השפעתה, בעיקר הסמויה, על קהל רחב של קוראים. הורים שקראו בילדותם את הספרים הללו, קוראים אותם לילדיהם, ותפיסת העולם בנושא המגדר המצויה בהם מונחלת לדורות הבאים.

  1. התפלגות היצירות לפי מחברים או מחברות
  •                               מחברים                   מחברות

דור 1                               36%                      64%

דור 2                               50%                      50%

דור 3                               47%                      53%

סה"כ יצירות                      45%                      55%

למרות שבדור הראשון עד שנת 1955 רוב הכותבים לילדים היו גברים, כתבו נשים את רוב היצירות הקלסיות והפופולאריות ביותר. בדורות הבאים מצטמצם הפער, אך בסך הכול את רוב היצירות ברשימת רבי-המכר לגיל הרך כתבו נשים.

ניתן היה לשער שנשים תשבורנה את הקונבנציה בנושא המגדר ותצגנה תפיסות פמיניסטיות, או לפחות פחות סטריאוטיפיות.

 

  1. השתקפות המעמד המגדרי ביצירות

קריטריון א: דמויות וגיבורים שמופיעים ביצירות

 

א1. התפלגות היצירות לפי השיוך המיני של הדמויות ביצירות

  •                     רוב זכרי        השיוך המיני פתוח               רוב נשי

דור 1                     57%            36%                               7%

דור 2                     79%            16%                               5%

דור 3                     36%            14%                               50%

א2. התפלגות היצירות לפי השיוך המיני של הגיבורים

  •                      בן                השיוך המיני פתוח               בת

דור 1                     64%            22%                               14%

דור 2                     73%            5%                                 22%

דור 3                     65%                                                  35%

סביר היה להניח, שכיוון שספרות-הילדים עוסקת בחיי הילדים ובסביבתם החברתית, תקביל ההתפלגות בין דמויות בנות ובין דמויות בנים שמופיעים ביצירות, להתפלגות של בנות ובנים (נשים וגברים) באוכלוסייה. אולם בפועל הן בדור הראשון והן בדור השני רוב הדמויות ביצירות הן בנים, והבנות מהוות מיעוט שולי (7% ו – 5%). רק בדור השלישי השתנתה המגמה, והיחס בין בנות ובנים שמופיעים ביצירות משקף את המציאות.

אך מעניינת וחשובה יותר היא ההתייחסות המגדרית לדמות הגיבור ביצירה. ביצירה הספרותית דמות הגיבור היא דמות מרכזית, שניחנה בכריזמה, המנהלת מאבק אקטיבי ויש לה שליטה על מהלך חייה ועל מהלך חייהם של הסובבים אותה. הקורא אמור להבין את רגשותיו ומחשבותיו של הגיבור ולהזדהות עמו. הבחירה בדמות גיבור זכרית ביצירות משמרת תפיסת עולם שמרנית שמקבעת את הסטראוטיפים המגדריים. מנגד, בחירה בגיבורה נשית תשקף תפיסת עולם ליברלית ששואפת לשוויון מגדרי.

כפי שניתן לראות בטבלה לעיל בדור הראשון גיבורות בנות הן מיעוט שולי (14%), וכאשר כבר מציגים ביצירות גיבורות הן אינן נמצאות בחברת בנים; או שהן נמצאות בחברת בנות, או שהן מופיעות לבד. במרבית המקרים הן ל בדור הראשון מוצגת ביצירות תפיסת עולם שמרנית המחזקת את הסטריאוטיפים המגדריים. בדור השני קימת אמנם מגמת עלייה (22%), אך עדיין גיבורות בנות הן מיעוט שולי. לעומת זאת, ניתן לראות ניצני שינוי בהתייחסות אליהן והן אינן מייצגות את המעמד הנמוך בחברה. ביצירה "תירס חם" בהתחלה הולך בראש ומנהיג את הקבוצה בן, ובמהלך האירועים לוקחת את הפיקוד בת, מנהיגה ומובילה את הקבוצה. כמו כן, בחלק מן המקרים (45%) כאשר מוצגות גיבורות בנות הן נמצאות בחברת בנים ומוצגת חברה שוויונית. גם בדור השלישי קימת מגמת עלייה (35%) אך עדיין אין שוויון, ועדיין ברוב המקרים (71%) כאשר מוצגות גיבורות בנות הן אינן נמצאות בחברת בנים. אך רוב הגיבורות (ב – 86% מהיצירות) מוצגות כדמויות דומיננטיות, החלטיות, בעלות ביטחון עצמי שמשיגות את מטרתן.

מבדיקה זו ניתן ללמוד, שבמקביל לשינויים שחלו בחברה הישראלית בנושא המגדר, משקפת ספרות הילדים העברית את המציאות החברתית בישראל, וברובה אינה שוברת את הקונבנציה ואינה מובילה מהפכה בחשיבה בתפיסת העולם המגדרית.

 

קריטריון ב': התפלגות תכונות הדמויות – סטריאוטיפ / שבירת סטריאוטיפ

  •                         זכר                                            נקבה
  •              אפיון               שבירת                           אפיון             שבירת
  •              סטראוטיפי       סטראוטיפ               סטראוטיפי         סטראוטיפ

דור 1            93%                 7%                        92%                 8%

דור 2            85%               15%                        73%                 27%

דור 3            46%               54%                        38%                 62%

 

בדור הראשון הרוב המכריע של הדמויות נענות לסטראוטיפ.

הבנים מוצגים כדומיננטיים ונמרצים, מובילים, מנהיגים, בעלי כוח ועצמה, בעלי בטחון-עצמי, עצמאיים, יוזמים, אמיצים, אוהבי אתגרים וחופש, מגנים על הבנות, נלחמים וגואלים, אחראים, דואגים לזולת ולקבוצה, מתנדבים למשימות לאומיות, אינטליגנטים, כדמויות פתוחות ושמחות, שנושאים משא כבד ואינם מתלוננים. יחד עם זה הם מוצגים כשובבים, חוצפנים, חסרי נימוס, צועקים, מכים, בורחים, כועסים, חוטפים משחקים, מלוכלכים, משתוללים, יהירים, מציקים וחסרי מנוחה. הבנים משחקים בכדורגל, באופניים, בחישוק, בקרוסלה והם דוהרים וטסים.

לעומתן מוצגות הבנות כדמויות משניות. הן באות לעזור, פחדניות, מפונקות, דאגניות, קטנות, יפות, עדינות, זקוקות להגנה, רגישות, רוקמות, חולמות, רקדניות, גנדרניות, רכות, חמות ואוהבות, בעלות דמיון עשיר, בעלות חוש-צדק, סקרניות, אוהבות מגע, נאיביות, מבוישות, עומדות בצד, משחקות בבובות, טובות, שקטות, בוכות, נדיבות, מצירות, מקפצות בחבל ותופרות.

ספרות הילדים בדור הראשון מקבעת את הסטראוטיפים המגדריים ומציגה את המודל הרצוי, על פי התפיסה השמרנית, להתנהגות הבן והבת. כמו-כן היא מתייחסת בסלחנות לגילויי אלימות של הבנים, ומתעלמת מגילויים אלה לגבי הבנות.

בדור השני עדין הרוב מכריע של הדמויות נענות לסטראוטיפ, אך ניכרת מגמת שינוי ועלית מה בשבירת הקונבנציות המגדריות, בעיקר לגבי הבנות.

רוב הבנים מוצגים כמנהיגים, מובילים, יוזמים וחכמים, אוהבי חופש, שמחים, בעלי ביטחון עצמי, עצמאיים, אמיצים, חזקים, מגנים, מקיימים הבטחות, עומדים על שלהם, מוכנים להסתכן, רצים וקופצים, תחרותיים, מורדים במוסכמות, עקשנים, הרפתקנים, סקרנים, בעלי דמיון ויצירתיים.

יחד עם זאת הם מוצגים כשובבים, אוהבים לריב ולהתווכח על כל דבר, משתוללים, מרביצים, מטפסים על גדרות, שוברים חפצים, מלוכלכים, אוספים גרוטאות, מופרעים ופראי-אדם שמשחיתים כל דבר בבית.

בחלק קטן של המקרים (15%) נשברת הקונבנציה והבנים מוצגים כבוכים ומתלוננים, כפחדנים, ביישנים שהולכים בקומה שפופה, רגישים, מפונקים, תובעניים, חסרי אחריות, פוחדים מהתמודדות, מבטיחים ולא מקיימים, מרחמים על מסכנים, בעלי תודעה סוציאלית שחשים אמפטיה לחוליות החלשות בחברה.

גם הרוב המכריע של הבנות עדין מוצג בדור השני באפיונים מגדריים סטריאוטיפיים. הבנות מוצגות כדמויות משניות, פחדניות, תלותיות, דאגניות, מתכופפות למטה, (לעומת הבנים שמסתכלים למעלה), זהירות, פוחדות מכישלון, אינן יוזמות, מחבקות ומנשקות, בוכות, מסודרות, נקשרות ללבוש אופנתי, מסתכלות במראה כל היום, לובשות שמלות, יפות, בעלות צמות, יצירתיות, אוהבת לציר, מנגנות, הולכות בצעדים קטנים, משחקות בבובות ובדובון, רוקמות וסורגות.

מצד שני ניכרת מגמה של עליה בשבירת הקונבנציה המגדרית (מ 8% ל 27%). ענת אינה אוהבת שמלות, רק מכנסיים, למרות שהדודה רות קנתה לה שמלה יפהפייה[8]. חברת המבוגרים מנסה לשמר את תפיסות העולם השמרניות, אך הבת מורדת ושוברת את הסטריאוטיפ. בנוסף לכך, מוצגת בת  שבזמן משבר תופסת מנהיגות, מובילה את הקבוצה ופותרת את הבעיה[9], או במקרה אחר מוצגת בת דומיננטית, עצמאית, החלטית, מוכנה להסתכן, הרפתקנית, אינה מוותרת ואינה מתייאשת, יצירתית ובעלת דמיון. במקרה אחר הבת מוצגת כשובבה שמשחיתה דברים בבית וכן מוצגת אישה שמעשנת סיגריה.

בדור השלישי משתנה המגמה ואפיון דמויות רוב הבנים והבנות אינו סטריאוטיפי, כאשר המגמה בולטת יותר לגבי הבנות.

הבנות מוצגות כשאפתניות, עצמאיות, בטוחות בעצמן, מובילות, סקרניות, אוהבות אתגרים, מוכנות להסתכן, אסרטיביות, חכמות ואינטליגנטיות, נשות קריירה, בעלות יוזמה, בעלות יכולת ארגון, נחמדות, מצחיקות, בעלות חוש-הומור, בעלות דמיון, יצירתיות, אמיצות, מתמודדות עם הפחדים שלהן ומתגברות עליהן, מציבות מטרות ומשיגות אותן, עוברות הרבה שלבים עד שמגיעות למטרה, מעשיות, ביקורתיות, עומדות על זכותן לשוויון, ומנהלות בית שיש בו חלוקה תפקידים שוויונית בבית ובעבודה. במקרה אחר קיים היפוך תפקידים בחלוקת הנטל במשפחה: האם רוב היום בעבודה, והאב בבית מטפל בילדים, מבשל ואופה.

יחד עם זאת, מוצגת עדין בחלק מהיצירות (38%), תפיסת-עולם סטראוטיפית, לפיה האישה היא דמות משנית שהולכת אחר הבן, מטפלת בילדים ומקשטת את הבית. הזכר בונה את הבית והנקבה נכנסת אליו עם צאצאיה. כמו-כן היא נקשרת ליופי, לגינדור לאיפור, לנעלי עקב, למרות שבמקרה אחד מוצגת בת מרושלת בלבושה. במקרה אחר מוצגת בת עצובה, בוכה, ביישנית, מתוסכלת, מאוכזבת שמבטיחה ואינה מקימת.

גם לגבי דמות הבן משתנה המגמה וברוב המקרים הם אינם מוצגים כמאצ'ואים. ברוב המקרים הם מוצגים כמפונקים, לא עצמאיים, פחדנים, בוכים, מתייפחים, לא מרוצים מהשפע המוצא להם, רגישים, מנוצלים, ננטשים, מתלוננים, מרחמים על עצמם, רגשנים, בישנים, חסרי ביטחון, עצובים, לא פרקטיים ולא ביצועיסטיים, ליברליים, חסרי אחריות, אינם מסודרים, מתוסכלים ומאוכזבים, אינם מחוברים למציאות, מרביצים להם, לא יציבים. במספר מקרים מוצג האב כמטפל בילדים, כאדם שיודע להחמיא ולכבוש את לב האישה, בעל שמחת-חיים שאוהב לשיר. יחד עם זאת הוא אינו מבין את החוקים בכדורגל. כמו-כן הוא מוצג כאדם שאינו מתלבש בהתאם לנורמות הן קונקרטית והן מטפורית. במקרה אחד מוצגים הגברים כדמויות נלעגות וגרוטסקיות[10]: לחיילים יש ראש קטן (דו-משמעי), והם מתנהגים בצורה נלעגת, השר בממשלה מוצג כאדם משעמם, שאינו יכול לענות בעצמו למראיין בטלוויזיה וכותבים לו את כל התשובות, והחלטות גורליות כמו תקציב המדינה עוברות באופן שרירותי.

במקרים אחרים הבנים מוצגים כיצירתיים ובעלי דמיון, חביבים וידידותיים, נדיבים, שמחפשים אהבת-אמת.

לעומת זאת, מוצג בחלק מן המקרים (46%) אפיון סטראוטיפי. הבן מוצג כמנהיג ומוביל, עצמאי, יוזם, נמרץ, מוכן להתנסות בהרפתקאות, מקורי, מוצא פתרונות לכל בעיה שמתעוררת, שצריך מרחב וחופש פעולה.

ניתן לראות בקריטריון זה, שספרות הילדים בדור הראשון והשני משקפת את הסטראוטיפים המגדריים, ואילו בדור השלישי ניכרת פריצה בתפיסה המגדרית ורצון להוביל שינויים ותמורות בנושא זה.

קריטריון ג': אקטיביות מול פסיביות

על פי פיאז'ה, מתרכז עולמו של הילד מלכתחילה כולו בגופו הוא ובפעולתו הוא תוך אגוצנטריות מוחלטת ובלתי מודעת. הן ההתפתחות האינטלקטואלית והן הרגשות שהוא חווה מרוכזות בפעולותיו של הילד עצמו[11]. ילדים בגיל הרך הם לרוב פעלתנים ונעים ללא הרף. הצורך שלהם בתנועה הינו בסיסי וטבעי. פעילותו האקטיבית של הילד בגיל הרך מהווה גורם התפתחותי חשוב. הילד מחפש באופן אקטיבי גירויים שהוא זקוק להם להתפתחותו. יש לו צורך ראשוני לחקור ולבדוק את הסביבה בה הוא חי. הצורך בפעלתנות משותף לבנים ולבנות. מנגד, על-פי הקודים החברתיים של נשיות מצופה מהבת להיות שקטה, עדינה ופסיבית ומהבן להיות אקטיבי וכוחני. הפן הגברי האקטיבי לעומת הפן הנשי הפסיבי משקף את יחסי השליטה בחברה.

 

התפלגות היצירות לפי אקטיביות ופסיביות של הבנים מול הבנות

  •                          בנים                                          בנות
  •            אקטיביים       פסיביים                   אקטיביות       פסיביות

דור 1            81%            19%                      42%            58%

דור 2            71%            29%                      67%            33%

דור 3            57%            43%                      67%            33%

בדור הראשון מחזקות היצירות את הסטראוטיפ בעיקר לגבי הבנים: רוב הבנים אקטיביים ומיעוטם פסיביים ולעומתן רוב הבנות פסיביות ומיעוטן אקטיביות. בדור השני והשלישי נשברת הקונבנציה ורוב הבנות המוצגות ביצירות אקטיביות ומיעוטן פסיביות. במקביל למגמה זו לגבי הבנות, קימת מגמה הפוכה לגבי הבנים, ומצויה ביצירות מגמת עליה בפסיביות של הבנים בכל דור.

קריטריון ד': יוזם המסע או האירועים

על פי הקודים החברתיים ובהתאם לסטראוטיפים  ומאפיינים מקובלים נחשבת יוזמה למאפיין גברי. היא נקשרת להחלטיות, דומיננטיות, עצמאות, בטחון-עצמי ואסרטיביות. יוזמה נקשרת ליצירתיות והאדם היוזם הוא בעל גישה פעילה, הוא פתוח למידע חדש, ושואף להיחשף לאתגרים שהסביבה מזמנת לו. הוא נהנה לחקור את האירועים ומוכן להסתכן. עמדת המוצא היא שהוא רוצה להוביל מהלכים ולהשפיע על אחרים.

 

התפלגות היצירות לפי היוזמה של הבנים מול הבנות

  •                    בנים                       בנות                       שני המינים ביחד

דור 1                     75%                      16%                      9%

דור 2                     72%                      14%                      14%

דור 3                     62%                      38%                        –

בדור הראשון והשני משקפות היצירות את הסטראוטיפ. הרוב המכריע של הבנים מוצג כיוזם וכמוביל מהלכים שמשפיעים על האירועים, ורק מיעוט שולי של הבנות מוצג כיוזם ומשפיע. לעומת זאת קימת מגמה של שינוי בדור השלישי. מספר הבנות המוצגות כיוזמות, מובילות ומשפיעות על אחרים גדל (38%), מנגד קטן מספר הבנים היוזמים. אך עדיין לא מוצג שוויון בנושא היוזמה.

קריטריון ה': מי פתר את הבעיה המוצגת בעלילה

הגיבור/ה הפותר את הבעיה שמציגה העלילה משמש כדמות שהנמען-ילד מזדהה עמה ושואף להידמות אליה. פתרון בעיות נקשר ליצירתיות, לאומץ, להחלטיות, לתושייה, לביטחון עצמי, לדומיננטיות, לאסרטיביות, לעצמאות ולכושר מנהיגות.

 

התפלגות היצירות לפי פתרון הבעיה על-ידי בנים מול בנות

  •             בנים                       בנות             הבעיה אינה נפתרת

דור 1            60%                      10%                      30%

דור 2            52%                      15%                      33%

דור 3            56%                      37%                      7% [12]

גם מטבלה זו ניתן ללמוד שבדור הראשון והשני, כאשר הבעיה נפתרת ביצירה[13], הרוב המכריע של הבנים הוא שמוביל ומוצא את הפתרון, לעומת מיעוט שולי של הבנות הפותרות את הבעיה. מנגד קימת מגמה עליה בדור השלישי (37%) בהצגת הבנות כפותרות את הבעיה, אך עדין אין שוויון.

קריטריון ו': האם הבנות מדברות או שותקות?

אחד ממאפייניה של ספרות ילדים, בעיקר לגיל הרך, היא ריבוי של דיאלוגים ודיבור ישיר ומצויים בה פחות תיאורים נרחבים.

דמות ששומעים את קולה נקשרת לדעתנות, היא אינה מפחדת להביע את דעתה ואת עמדתה, מוכנה לעמוד על דעתה והיא מעידה על דומיננטיות, תקיפות, וביטחון עצמי, ופעמים רבות היא גם "מובילת דעה".

הקול מייחד את האדם ומאפיין אותו. דמות מדברת מציגה את עצמה בקדמת הבמה, היא נחשבת ואינה מסתתרת מאחורי אחרים. כשאדם מביע את דעתו, יש לו אפשרות להשפיע. הוא אינו מתבייש לשאול ואז יש לו אפשרות להבין יותר. כמו-כן דמות שמדברת רוצה שישימו לה אליה: "יש לה מה להגיד".

בהתאם לסטריאוטיפים, נחשבות בנות לפטפטניות וגברים לשתקנים. הקודים החברתיים התייחסו לשיחת בנות כאל גיבוב דברים, להג ודברים בטלים. מנגד, התייחסו לשיחת בנים שמונעת מהיגיון כאל דברי טעם, שחשוב לשמוע אותם. החברה ציפתה מהנשים לשתוק, בעיקר, כאשר הן נמצאות בחברת גברים בבחינת: תהיי יפה ותשתקי.

התפלגות היצירות לפי דמויות מדברות בנים מול בנות

  •         בן בחברה      בן בחברת      בת בחברת     בת בחברת   אין דיאלוגים
  •          מעורבת         בנים             בנים             בנות           בין הילדים

דור 1            71%            28%            14%            28%            8%

דור 2            67%            27%            28%            5%              27%

דור 3            69%            23%            62%            8%              30%

ניתן לראות שבדור הראשון מצוי חיזוק של הסטראוטיפ; הרוב המכריע (99%) של הבנים מוצג כמדברים, הן בחברה מעורבת והן בינם לבין עצמם. מנגד, הרוב המכריע של הבנות מוצג כשותקות, בעיקר בחברת בנים. בדור השני הרוב המכריע של הבנים מוצג כמדברים. לגבי הבנות, למרות שקימת מגמה של עליה של בנות המדברות בחברת בנים, עדין הן מיעוט נכבד. בדור השלישי משתנה המגמה: הרוב המכריע של הבנים מוצג כמדברים הן בחברה מעורבת והן בינם לבין עצמם ורוב הבנות גם הן מוצגות כמדברות, בעיקר בחברת בנים (62%), אך עדין לא קיים שוויון ביניהם. (מעניין לציין שבדור השני והשלישי בשליש מהיצירות אין דיאלוגים בין הילדים, וביצירות הללו מוצגים מונולוגים דרמטיים).

קריטריון ז': מקצועות וסטאטוס

בהתאם לסטריאוטיפים נתפסות נשים בחברה כמזוהות עם המרחב הפרטי (בית, ילדים, משפחה) והגברים עם המרחב הציבורי (עבודה, פוליטיקה, מסחר). בשנת 1950 עמד שיעור ההשתתפות של הנשים בכוח העבודה על 25% ובשנת 2007 עלה השיעור באופן תלול ל 47%[14]. בשנת 2011 שני ענפי התעסוקה העיקריים של נשים היו חינוך ושירותי בריאות, רווחה וסעד. כמו-כן, עמד אחוז הנשים בענף השירותים למשק הבית על  90%, ובענף עובדי פקידות על 76%[15].

מקצועות וסטאטוס של נשים וגברים שמוצגים ביצירות:

בדור הראשון מוצגות הנשים בהתאם לסטריאוטיפ: הן יושבות בבית, מטפלות בילדים, מבשלות, אופות, תופרות, רוקמות, סורגות וכובסות. לעומתן הגברים מוצגים בשלל מקצועות הנחשבים לגבריים: רופא, טיס, מלח, פרש, חקלאי, רועה-צאן, בנאי, שומר, נוטר, חיל, תותחן, נהג אוטובוס, בונה כלי תחבורה (רכבת, אנייה, אווירון), טרקטוריסט,

מצחצח נעליים, חיט, סנדלר, דיג.

בדיקה של הנתונים דלעיל מוכיחה, שבתקופה זו חלק מהנשים כן יצאו לעבוד, אך ביצירות שנבדקו אין לזה ביטוי והן אינן משקפות את המציאות, אלא מחזקות את הסטריאוטיפ.

בדור השני ב – 50% מהיצירות אין התייחסות לנושא. ביצירות האחרות, נקשרות הנשים למקצועות העיקריים שנשים עובדות בהם: הן מטפלות בילדים, מורות, גננות ומבשלות. רק במקרה אחד הסטריאוטיפ נשבר(11%): ענת רוצה להיות נהגת אוטובוס כשתגדל[16]. גם בדור זה ממשיכה המגמה והגברים מוצגים בשלל מקצועות הנחשבים לגבריים: רופאים, ראשי- ערים, חקלאים, מלחים, רב-חובל, חיל, טרקטוריסט, נהג, פקיד בכיר, סנדלר, נגר, ספר, גנן, חיט, בנאי, אופה, זמר, משורר, צייר.

כמו-כן, משתנה בדור השני המגמה המציגה את כל הנשים כמזוהות עם המרחב הפרטי, והן יוצאות לעבודה. גם לגבי הגברים קיים שינוי. אמנם רובם המכריע מזוהים עם המרחב הציבורי, אך מצויים גם מקרים שהגבר עובד בבית כגון: משורר או צייר. במקביל לשינויים שחלו בחברה הישראלית בנושא תעסוקת-נשים, משקפת ספרות הילדים העברית בדור השני מציאות זו, וברובה אינה שוברת את הקונבנציה ואינה מובילה מהפכה בחשיבה.

בדור השלישי ב – 64% מהיצירות אין התייחסות לנושא. ביצירות האחרות בחלקן (20%) מצוי חיזוק הסטריאוטיפ: האישה נמצאת בבית, מטפלת בילדים, מבשלת, מנקה, תופרת ואופה עוגות, ובחלקן משתנה המגמה: הן יוצאות לעבודה, מגוון המקצועות שלהן גדל והסטאטוס עולה. עדין הנשים מוצגות כגננות, מטפלות בילדים ואופות עוגות, אך האישה נקשרת גם למקצועות כגון: יועצת, דיילת, מראיינת בטלביזיה (מראיינת את השר בממשלה), כתבת חדשות, מנהלת גן-חיות, ציידת. גם לגבי הגברים משתנה המגמה. ב – 60% מהיצירות שמצויה בהן התייחסות לנושא מטפלים האבות בילדים. אמנם הם עוסקים במקצעות המזוהים עם הסטריאוטיפ הגברי כגון: רופא, שוטר, חיילים, שר בממשלה, מראיין בטלביזיה, מנהל גן-חיות, קונדוקטור, מסגר, בנאי, נגר, בונה תנורים, מוכר גרעינים, סופר, ורובם המכריע מזוהים עם המרחב הציבורי, אך מצוי גם מקרה שהגבר עובד בבית כסופר.

לסיכום: בדור הראשון מצוי ביצירות חיזוק הסטריאוטיפ הן מבחינת ישיבת האישה  בבית, הן מבחינת עיסוקיה והסטאטוס שלה והן מבחינת הצמצום במספר ענפי התעסוקה שהיא נקשרת אליהם. בדור השני ב – 50% מהיצירות אין התייחסות לנושא. ביצירות האחרות משתנה המגמה וחלק מהנשים יוצאות לעבודה, אך עדין הן נקשרות לעיסוקים שנחשבים נשיים ולמספר מצומצם של מקצועות. בדור השלישי ב – 64% אין התייחסות לנושא. ביצירות האחרות בחלקן מצוי חיזוק הסטריאוטיפ בכל שלושת ההיבטים (דווקא ביצירות שנכתבו על-ידי נשים) , אך בחלק מהיצירות נשברת הקונבנציה (דווקא ביצירות שנכתבו על-ידי גברים); נשים יוצאות לעבודה, עוסקות במקצועות שנחשבים לגבריים ומגוון המקצועות שלהן גדל והסטאטוס עולה. מנגד, בחלק מהיצירות האבות מטפלים בילדים.

קריטריון ח': מחוץ לבית או בתוך הבית

על פי הסטריאוטיפים המגדריים נועדה הבת לשבת בבית ובסביבתו ולעזור בעבודות הבית[17]. באופן זה גם יכלו לשמור עליה שלא יפגעו בה. לעומתן, הרשו  לבנים לצאת מהבית ולהסתובב בחוץ. היציאה החוצה נקשרת לפתיחות, לעצמאות, לביטחון-עצמי ולהרחבת אופקים.

 

התפלגות היצירות לפי היציאה מהבית בנים מול בנות

  •                   בנים                                בנות                       אין שיוך מיני
  •            בחוץ      בפנים                  בחוץ     בפנים                   בחוץ

דור 1            85%      8%                    42%    58%                     7%

דור 2            53%     47%                   45%     55%

דור 3            58%     42%                   70%      30%

 

(בדור הראשון ילדים בגיל 3-4 לא הלכו לבד לגנון ללא ליווי מבוגרים. אך בספרות הילדים, מציג לוין קיפניס[18] חבורת ילדים שהולכים לבד לגנון בגשם, כשהם מובלים בבטחה על ידי הגיבור. (לקיפניס היה חשוב להעביר מסר של עצמאות, הנהגה וקבלת כולם לקבוצה). כמו-כן, ילדים/ות שיחקו הרבה מחוץ לבית במשחקי רחוב, הן בגלל צפיפות הדיור והן בגלל מיעוט המשחקים בבית. מגיל שש הם הלכו לבד לבית-הספר. החל משנות השמונים ילדים משחקים יותר בבית בגלל הטלביזיה והמחשב. יחד עם זאת, אם ההליכה לבית הספר, או היציאה מהבית החוצה מלווה בחציית כבישים, אז המלצת הבטיחות היא כי ילד לא יחצה כביש לבד עד גיל תשע. מבחינה זו אין הבדל בין בנים ובין בנות).

מהנתונים בטבלה שלעיל ניתן לראות, שבדור הראשון מחזקים היוצרים לגבי הבנים את הסטריאוטיפים. רוב מכריע של הבנים אינם ספונים בבתיהם, אלא יוצאים למרחב הפתוח. לעומתם רוב הבנות נמצאות ומשחקות בבית, אך מיעוט לא מבוטל (42%) יוצא מהבית החוצה. בדור השני משתנה המגמה: עדין רוב הבנים יוצאים למרחב הפתוח ורוב הבנות נמצאות בבית, אולם המיעוט של הבנים שנשארים בבית עולה באופן משמעותי (מ – 8% ל – 47% ). בדור השלישי מתהפכת המגמה לגבי הבנות: רוב מכריע של הבנות יוצא מהבית. מגמה זו משקפת את המציאות של עליה במספר הנשים שיצאו בתקופה זו לעבודה וללימודים, ולא את משחקי הבנות בגיל הרך, שבמציאות אינן יוצאות לבדן החוצה[19].

קריטריון ט': ההתייחסות לכלי-תחבורה בהקשר המגדרי

הסמליות של כלי התחבורה: הגה ביד מיצג שלטון, הובלה, עצמאות, פתיחות, יוזמה, ניידות, חוסר-תלות הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי. הנוהג מחליט לאן הוא נוסע, ואינו נמצא כל חייו במקום אחד. השימוש בכלי התחבורה מאפשר חיבור בין מקומות והכרת העולם. כן מיצגים כלי התחבורה שיש לאדם את מעמדו החברתי. בחברה הפטריאכלית נקשרים כלי התחבורה למין הגברי, לכן גברים ניסו להגביל או לאסור על נהיגת נשים ולרסן את ניידותן. בתרבות המערבית הניסיונות הללו כשלו, אך בחברות שמרניות מנסים למנוע עד היום מנשים לנהוג במכונית.

התפלגות הקשר לכלי תחבורה בנים מול בנות

  •             בנים                       בנות                       אני/אנחנו

דור 1            90%                      –                            10%

דור 2            90%                      10%

דור 3            50%                      50%

החל משנות האלפיים שיעור הנשים שהחזיקו ברישיון נהיגה בישראל הגיע ל 42%[20].

בדור הראשון מקבעים היוצרים את הסטריאוטיפים המגדריים בהקשר של כלי תחבורה, הבנות כלל אינן נקשרות לכלי תחבורה. כאשר מוזכרים כלי תחבורה הם נקשרים ברוב המקרים (90%) לבנים, ובחלק קטן של המקרים השיוך המיני אינו מוגדר אלא באמצעות אני/אנחנו.

בדור השני משתנה המגמה, אולם עדין רוב מכריע (90%) של הבנים נקשר לכלי תחבורה ורק מיעוט שולי (10%)של הבנות נקשר אליהם, למרות שבמציאות אמנם נשים החזיקו בפחות רישיונות נהיגה מגברים, אך שיעורן היה גבוה יותר.

בדור השלישי מתהפכת המגמה וביצירות מוצג שוויון מגדרי בנושא זה.

גם בקריטריון זה ניתן לראות שהיצירות משקפות את המציאות, ואינן מובילות מהפכה בתפיסת-העולם המגדרית.

  1. סיכום

למרות שנשים כתבו את רוב היצירות בקורפוס, לא נמצא ביצירותיהן, בעיקר עד שנות ה – 80, רצון לשבור את הקונבנציה בנושא המגדר והן הציגו תפיסות סטריאוטיפיות. למרות שהן שברו פעמים רבות קונבנציות ספרותיות, חינוכיות ופסיכולוגיות דווקא בנושא המגדר הן לא הובילו מהפכה בתפיסת העולם.

בדור הראשון, ביצירות שיצאו לאור עד 1954 רוב הדמויות והגיבורים הם בנים, והבנות מהוות מיעוט שולי, ובמרבית המקרים הן חלשות ומסכנות ומייצגות את המעמד החברתי הנמוך. במקביל מצוי חיזוק הסטריאוטיפ מבחינת המקצועות והסטאטוס: הגברים יוצאים לעבוד בשלל מקצועות שנחשבים גבריים, ואילו הנשים יושבות בבית ונקשרות למספר מצומצם של ענפי תעסוקה שנחשבים לנשיים. למרות שבתקופה זו חלק מהנשים כן יצאו לעבוד, אין היצירות משקפות את המציאות בעניין זה.

הרוב המכריע של הבנים מוצגים כאקטיביים, כיוזמים וכמובילים מהלכים שמשפיעים על האירועים ופותרים את הבעיה שהוצגה ביצירה.  לעומתן מוצגות רוב הבנות כפסיביות, ורק מיעוט שולי מהן יוזמות, משפיעות ופותרות את הבעיות. כמו-כן, מוצג הרוב המכריע של הבנים כמדברים, הן בחברה מעורבת והן בינם לבין עצמם. הם אינם ספונים בבתיהם, אלא יוצאים למרחב הפתוח והם נקשרים לכלי-תחבורה "וההגה בידיים שלהם". לעומתם, מוצגות הנשים כשותקות, בעיקר בחברת בנים. הן נמצאות ומשחקות בבית ואינן נקשרות כלל לכלי תחבורה. גם הרוב המכריע של הדמויות בדור הראשון הוא סטריאוטיפי. הבנים מוצגים כדומיננטיים, עצמאיים, בעלי כוח, אוהבי אתגרים וחופש, בצד היותם שובבים וחסרי נימוס, לעומת הבנות המוצגות כעדינות, שקטות, יפות ומפונקות.

ספרות הילדים בדור הראשון מציגה את המודל הרצוי, על פי התפיסה השמרנית והשוביניסטית להתנהגות הבן והבת. היא מתייחסת בסלחנות לגילויי אלימות של הבנים ומתעלמת מגילויים אלה לגבי הבנות.

גם בדור השני, ביצירות שיצאו לאור מ1955 עד  1980 רוב הדמויות והגיבורים הם בנים, והבנות מהוות מיעוט שולי. מבחינת היציאה של נשים לעבודה ניכרת התחלה של שינוי; חלק מהנשים יוצאות לעבודה, אך הן נקשרות למספר מצומצם של מקצועות סטריאוטיפיים, לעומת רוב הגברים שיוצאים לעבודה ומוצגים בשלל מקצועות הנחשבים גבריים. לעומת-זאת, משתנה המגמה בדור השני בנושא האקטיביות של הבנות. רוב הבנות מוצגות כאקטיביות ומיעוטן פסיביות. במקביל למגמה זו באפיון הבנות, עדיין רוב הבנים מוצגים כאקטיביים, אך קימת עליה בהצגת הבנים כפסיביים (מ – 19% ל – 29%).

אך למרות העלייה בהצגת הבנות כאקטיביות, עדיין הרוב המכריע של הבנים מוצג כיוזמים, כמובילים מהלכים שמשפיעים על האירועים והם פותרים את הבעיה שהוצגה ביצירה, ורק מיעוט שולי של הבנות יוזמות, משפיעות ופותרות את הבעיות. בהמשך למגמה זו מוצג הרוב המכריע של הבנים כמדברים הן בחברה מעורבת והן בינם לבין עצמם. לגבי הבנות, למרות שקיימת מגמה של עלייה של בנות המדברות בחברת בנים, עדיין הן מיעוט נכבד. גם לגבי היציאה מהבית למרחב הפתוח עדיין רוב הבנות נמצאות ומשחקות בבית, ורוב הבנים יוצאים למרחב הפתוח. אולם המיעוט של הבנים שנשארים בבית עולה באופן משמעותי (מ – 8% ל – 47%). עדיין רוב מכריע של הבנים נקשר לכלי תחבורה, ורק מיעוט שולי של הבנות נקשר אליהן, והיצירות אינן משקפות את המציאות בעניין זה.

גם לגבי הדמויות הרוב המכריע בדור השני עדיין שבוי בסטריאוטיפ. הרוב המכריע של הבנות מוצג כדמויות משניות, שקטות, בוכות, עדינות ומפונקות, אך מנגד ניכרת מגמה של עלייה בשבירת התפיסות השמרניות (מ – 8% ל – 27%). חלק מהבנות מתוארות כלובשות מכנסיים כמו הבנים, דומיננטיות, עצמאיות  הרפתקניות ושובבות. גם לגבי הבנים הרוב המכריע מוצג בצורה סטריאוטיפית, אך בחלק קטן של המקרים (15%) נשברת הקונבנציה והבנים מוצגים כבוכים ומתלוננים, כפחדנים, ביישנים, רגישים ומפונקים.

בדור השלישי, החל משנות ה – 80 אמנם קיים שוויון מגדרי לגבי הדמויות המופיעות ביצירות, אך עדיין רוב הגיבורים הם בנים והבנות מהוות מיעוט (35%).

בדור השלישי, במחצית מהיצירות שקימת בהן התייחסות לנושא התעסוקה והסטאטוס, מצוי חיזוק הסטריאוטיפ הן מבחינת הצגת נשים שיושבות בבית ומגדלות את הילדים, הן מבחינת העיסוק במקצועות שנחשבים נשיים והן מבחינת מגוון המקצועות המוצע להן. מנגד במחצית מהיצירות הסטריאוטיפ נשבר: הנשים יוצאות לעבודה, עוסקות במקצועות שנחשבים גבריים, מגוון המקצועות גדל והסטאטוס עולה. בד-בבד ברוב היצירות האבות מטפלים בילדים. לעומת זאת חל שינוי בנושא האקטיביות של שני המינים: רוב הבנות מוצגות כאקטיביות (67%) וחלה עלייה בהצגת הפסיביות של הבנים (מ – 19% בדור הראשון ל – 43% בדור השלישי). גם מספר הבנות המוצגות כיוזמות ופותרות את הבעיה המוצגת ביצירה עלה בצורה ניכרת (לכ – 40%) ורובן מוצגות כמדברות בחברת הבנים, יוצאות מחוץ לבית ונקשרות לכלי תחבורה. גם בנושא הדמויות משתנה המגמה ורוב הבנים והבנות אינם מאופיינים בהתאם לסטריאוטיפים ולתפיסות השמרניות.

במקביל לתפיסות הליברליות בנושא המגדר שחדרו לחברה החילונית בישראל, בדור השלישי נשברת הקונבנציה וברוב המקרים ניכרת מגמה להציג שוויון מגדרי.

מבדיקת הנתונים[21] ניתן ללמוד שיחסית לשאר הקריטריונים, האקטיביות היא מנת חלקן של  הבנות למן הדור הראשון, והן אינן ספונות בבתיהן אלא יוצאות החוצה.

כמו כן, למרות שבמרבית הפרמטרים בדור השלישי חל שינוי ניכר בהתנהגות הבנות ביצירות,[22] בפרמטרים החשובים והמשמעותיים כמו : גיבורות היצירה, יוזמת מהלכים שמשנים את העלילה ופתרון בעיות מרכזיות, השינוי מאד מינורי.

במקביל לתהליכים שהתרחשו בחברה הישראלית הנשים עצמאיות יותר בהיבט האישי, אך בהיבט החברתי-פוליטי-ציבורי עדיין לא חל מהפך והן עדיין רחוקות מעמדות מפתח והנהגה.

ממאמר זה עולה השאלה מדוע לא נשאו סופרות הילדים את דגל המהפכה המגדרית?

תהיה התשובה אשר תהיה, משקפת ספרות הילדים העברית לגיל הרך את המציאות המגדרית בישראל בתקופתה, הן בשמירת הסטריאוטיפ והן במגמות השינוי, ואינה מובילה את המהפכה בחשיבה בנושא.

©

כל הזכויות שמורות 2014

עריכה: יהלי פוגל

 

ביבליוגרפיה

  • אינטרנט. פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל – חוברת 150
  • גפן יהונתן (1969). שירים שענת אוהבת במיוחד ת"א: דביר
  • גפן יהונתן (1974). הכוכבים הם הילדים של הירח ת"א: דביר
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה(2008). שישים שנה בראי הסטטיסטיקה –סטטיסטי-קל אתר האינטרנט של הלמ"ס
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2011). נשים וגברים 1990 -2011 סטטיסטי-קל אתר האינטרנט של הלמ"ס
  • הררי, יובל נח (2013). קצור תולדות האנושות ת"א: דביר
  • פיאז'ה ז'ן (1972). הפסיכולוגיה של הילד ת"א: ספרית פועלים
  • קיפניס לוין(1997)[1954]. המטריה הגדולה של אבא ת"א: זימזון
  • קראוס אגט (2004). נשים בישראל – ריכוז נתונים ומידע שדולת הנשים
  • רות מרים (1969). ספרות לגיל הרך ת"א: אוצר המורה
  • רות מרים (1978). תירס חם ת"א: ספרית פועלים
  • שלו מאיר (1990). הכינה נחמה ת"א: עם עובד
  • שניר מיריק (1992). מרים והים ת"א: הקיבוץ המאוחד

 

נספח 1

 

נספח 2

רשימת היצירות בקורפוס:

  • דור 1 – יצירות שיצאו לאור עד שנת 1954
  • ביאליק, חיים-נחמן(1933). שירים ופזמונות לילדים ת"א: דביר
  • ברגשטיין, פניה(1945). בוא אלי פרפר נחמד ת"א: הקיבוץ המאוחד
  • ברגשטיין, פניה(1949). ויהי ערב ת"א: הקיבוץ המאוחד
  • ברגשטיין, פניה(2003)[1952]. נסע אל השדה ת"א: הקיבוץ המאוחד
  • גולדברג, לאה (2005)[1943]. המפוזר מכפר אז"ר ת"א: עם עובד
  • גולדברג, לאה (1970)[1944]. דב דובוני בן דוביים ת"א: ספרית פועלים
  • גולדברג, לאה (1970)[1948]. דירה להשכיר ת"א: ספרית פועלים
  • גולדברג, לאה(1981)[1949]. מה עושות האיילות ת"א: ספרית פועלים
  • טשרנוביץ, ימימה(1975)[1943]. מוקי ברוגז עם אימא ת"א: מסדה
  • ילן-שטקליס, מרים(1939). אצו רצו גמדים ת"א: דביר
  • קיפניס, לוין(1986)[1920]. מעשה באפרוח שהלך לחפש אם אחרת ת"א: מודן
  • קיפניס, לוין(1989)[1930]. אליעזר והגזר ת"א: ש. זימזון
  • קיפניס, לוין(1947). גן-גני ת"א: טברסקי
  • קיפניס, לוין(1954). המטריה הגדולה של אבא ת"א: זימזון בע"מ

 

  • דור 2 – יצירות שיצאו לאור משנת 1955 עד שנת 1979
  • אטלס, יהודה(1977). והילד הזה הוא אני ירושלים: כתר
  • אתר, תרצה(1971). האריה שאהב רק תות ת"א: הקיבוץ המאוחד
  • גולדברג, לאה(1957). איה פלוטו מרחביה: ספרית פועלים
  • גפן, יהונתן(1969). שירים שענת אוהבת במיוחד ת"א: דביר
  • גפן, יהונתן(1970). הכבש הששה-עשר ת"א: נושי
  • גפן, יהונתן(1974). הכוכבים הם הילדים של הירח ת"א: דביר
  • הורן, חנה(1966). הלו, הלו אבא ת"א: יסוד
  • ע. הלל(1961). בוקר טוב ת"א: הקיבוץ המאוחד
  • ע. הלל(1964). דודי שמחה ת"א: הקיבוץ המאוחד
  • טהר-לב, יורם(1979). הדודה שלי מרחוב הנביאים ת"א: עם-עובד
  • כוש(1955). שמוליקפוד ת"א: ספרית פועלים
  • פגיס, דן(1973). הביצה שהתחפשה ת"א: עם-עובד
  • רות, מרים(1974). מעשה בחמישה בלונים ת"א: ספרית פועלים
  • רות, מרים(1975). מגפיים ת"א: הקיבוץ המאוחד
  • רות, מרים(1977). הבית של יעל בני-ברק: ספריית פועלים
  • רות, מרים(1978). תירס חם ת"א: ספרית פועלים
  • שנהב, חיה(1970). מיץ פטל ת"א: עם-עובד
  • שנהב, חיה(1975). פיט, פט וטו ת"א: עם-עובד

 

  • דור 3 – יצירות שיצאו לאור משנת 1980 עד שנת 2010
  • איל, אורה(1985). בוקר בהיר אחד ת"א: ספרית פועלים
  • איל, אורה(1988). לילה חשוך אחד ת"א: ספריית פועלים
  • גרוסמן, דוד(1986). איתמר מטיל על קירות ת"א: עם-עובד
  • גרוסמן, דוד(1988). איתמר פוגש ארנב ת"א: עם-עובד
  • גרוסמן, דוד(1992). איתמר וכובע הקסמים ת"א: עם-עובד
  • הראל, נירה(1994). תגידי איך קוראים לך ת"א: הקיבוץ המאוחד
  • הראל, נירה(1997). את זה ת"א: הקיבוץ המאוחד
  • כהן-אסיף, שלומית(1988). הארנב ממושי ת"א: הקיבוץ המאוחד
  • כהן-אסיף, שלומית(2000). נשיקה בכיס ת"א: לולו
  • קור, פאול(1990). כספיון הדג הקטון ת"א: דביר
  • קור, פאול(1993). הפיל שרצה להיות הכי ת"א: דביר
  • שינברג, טובה(1986). ברכבת יושבת ארנבת ת"א: הקיבוץ המאוחד
  • שלו, מאיר(1988). אבא עושה בושות ירושלים: כתר
  • שלו, מאיר(1990). הכינה נחמה ת"א: עם-עובד
  • שלו, מאיר(2003). רוני ונומי והדוב יעקב ת"א: עם-עובד
  • שנהב, חיה(1987). דובילה בונה בית ת"א: עם-עובד
  • שניר, מיריק(1992). מרים והים ת"א: הקיבוץ המאוחד

 

הערות:

[1] הררי, יובל נח (2013). קצור תולדות האנושות ת"א: דביר עמ' 154-155, 158

[2] קראוס אגט (2004). נשים בישראל – ריכוז נתונים ומידע שדולת הנשים

[3] שם. עמוד 27

[4] שם.עמוד 53

[5] שם.

[6] שם. עמוד 67

[7] רות מרים (1969). ספרות לגיל הרך ת"א: אוצר המורה עמ' 12 – 13, 33

[8] גפן יהונתן (1974). "כבר ראיתם את השמלה החדשה של ענת?" הכוכבים הם הילדים של הירח ת"א: דביר עמ' 23. למרות שניתן לשער שהיא עושה זאת מטעמי נוחות, בהיבט המטפורי מצויה כאן שבירת קונבנציה.

[9] רות מרים (1978). תירס חם ת"א: ספרית פועלים

[10] שלו מאיר (1990). הכינה נחמה ת"א: עם עובד

[11] פיאז'ה ז'ן (1972). הפסיכולוגיה של הילד ת"א: ספרית פועלים. עמ' 24 – 33.

[12] או שהבעיה אינה נפתרת, או שהבן והבת פותרים אותה ביחד כצוות.

[13] מעניין לציין שבדור הראשון והשני בכ-שליש מהיצירות הבעיה אינה נפתרת, והיוצרים במקרים הללו סוטים מהנורמה בספרות הילדים לגיל הרך של סוף טוב וסגור.

[14] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה(2008). שישים שנה בראי הסטטיסטיקה –סטטיסטי-קל עמוד 8. אתר האינטרנט של הלמ"ס

[15] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2011). נשים וגברים 1990 -2011 סטטיסטי-קל עמוד 13. אתר האינטרנט של הלמ"ס

[16] גם כאן מדובר ברצון עתידי ולא בתיאור מציאות. גפן יהונתן (1969). "כשאני אהיה גדולה" שירים שענת אוהבת במיוחד ת"א: דביר עמ' 42.

[17] על הפסוק: "ותצא דינה בת לאה…לראות בבנות הארץ" מפרש רש"י: על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית הייתה". רש"י מכנה את דינה יצאנית, כיוון שלא נהגה בהתאם למצופה ממנה על פי הסטריאוטיפים המגדריים (בראשית ל"ד א)

[18] קיפניס לוין(1997)[1954]. המטריה הגדולה של אבא ת"א: זימזון

[19] לדוגמה: ביצירה "מרים והים" הגיבורה היא ילדה כבת שלוש ההולכת לבדה במרחב הפתוח למצוא את הים. במציאות בישראל, לא ירשו ההורים לבת שלוש לערוך מסע כזה. (הערה זו מתייחסת למישור הגלוי. במישור הסמוי המסע המתואר הוא מסע נפשי). שניר מיריק (1992). מרים והים ת"א: הקיבוץ המאוחד

[20] אינטרנט. פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל – חוברת 150. אם לוקחים בחשבון שבחברה החרדית והערבית עדין רוב הנשים אינן נוהגות, מצויה מגמה של שוויון בנושא זה.

 

 

[21] ראה נתונים בנספח שלהלן

[22] אקטיביות, מדברות בחברה מעורבת, נקשרות לכלי תחבורה, יוצאות מחוץ לבית ואינן מוצגות באפיון סטריאוטיפי

2 thoughts on “השתקפות המעמד המגדרי בספרות הילדים העברית לגיל הרך”

  1. Howdy very nice website!! Guy .. Excellent .. Superb ..
    I'll bookmark your website and take the feeds additionally?
    I'm happy to seek out a lot of useful info here in the put
    up, we need develop extra techniques in this regard, thank you for sharing.
    . . . . .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *