רפונזל (רפונצל) – גן, חומה, מגדל ושיער קסום
ד"ר שמעונה פוגל עריכה: יהלי פוגל
המעשייה "רפונצל" (12KHM ) ( א"ת 310) עוסקת ביכולת של האדם לצאת ממעגל היחסים המורעלים שבינו לבין הוריו, לחולל תמורה משמעותית בחייו, הן בהיבט האישי שלו כאדם, והן בהיבט שלו כהורה.
אשה עקרה נכנסת להיריון, אך מאבדת את בתה לטובת קוסמת, בשל תאווה חסרת רסן לאכול מצמח הרפונצל. הקוסמת מגדלת את הילדה, אך בגיל 12 היא כולאת אותה במגדל ומבודדת אותה מהעולם. הנערה מורדת בה, מכניסה למגדל נסיך, מתאהבת בו ומתעברת. השניים מגורשים מן המגדל ולאחר מסכת ייסורים מוצאת רפונצל את בן-זוגה האהוב ויחד עם ילדיהם הם חיים בנעימות שנים רבות.
על-פי בולטה ופוליבקה מצויות למעשייה זו גרסאות שונות בכל אירופה. כבר במהדורה הראשונה של מעשיות גרים ב – 1812 היא רשומה כמעשייה מס. 12 ומסופרת על ידי יעקב גרים. לפניו ב – 1790 סיפר בכתב פרידריך שולץ גרסה של מעשייה זו, רק בצורה מפורטת יותר, אף על פי שאין ספק שהגרסה שלו הינה עממית ונמסרה בעל-פה מדור לדור. על-פי הגרסה שלו, למכשפה בעלת שתי קרניים גדולות יש תחת חסותה נערה צעירה שבוטחת בה, והיא כולאת אותה במגדל גבוה ללא דלתות, ועולה בשערותיה של הנערה כדי להאכילה.
בגרסאות אחרות בגרמניה הבת היא בתולה יפהפייה בשם פטרסילי והיא חושקת בכרוב. כן מצויות גרסאות שהגבר גונב תפוח, ואילו אצל באזיל האישה עצמה גונבת את הפטרוזיליה מגנה של המכשפה.[1]
המעשייה מציגה מודל של "אם מרעילה" שמשתלטת באופן טוטאלי על בתה, ומתווה מודל של הדרך הנכונה לבת לפרוץ את מעגל השעבוד הפיזי והנפשי מהאם החונקת והמבודדת. [סוזן פורווארד טבעה את המונח: הורים מרעילים. היא מציגה את הנזקים שהם גורמים וכיצד ניתן להתגבר עליהם. לטענתה הגישה המקובלת לשכוח ולסלוח להורים יכולה להרע לנפגעים (הילדים שהם לעולם אינם האשמים), והיא מציעה שיטה כיצד להשתחרר מהתסכולים שיצרה מערכת היחסים ההרסנית והמעיקה][2]
- המיתוס על דנאה
מעשייה זו מתכתבת והושפעה מהמיתוס היווני (ובעקבותיו מהמיתוס הרומי שמסופר ע"י אובידיוס[3]) על דנאה: האורקל מנבא למלך ארגוס, אקריציוס, שנכדו מצד בתו יהרוג אותו. לכן הוא כולא את בתו במגדל ברונזה אטום מבלי יכולת לפרוץ אל העולם. שם היא יושבת בודדה, אך בת קולה ושירתה הענוגה מגיעה לזאוס ונוגעת לליבו. למרות שזאוס (או יופיטר) מודע לתוצאות הרות האסון, הוא אינו יכול להתאפק ואונס את דנאה תוך שהוא יורד מהאולימפוס באמצעות גשם של מטבעות זהב. (טיציאן ציר 6 גרסאות של סצנה זו, ורמברנדט, ואן דייק וקלימט הושפעו מטיציאן וציירו ואריאציות שלה). הוא מתנה אתה אהבים ומקסים אותה במילותיו. מן הזיווג הזה נולד פרסיאוס. אקריציוס אינו מאמין לבתו שזאוס הוא האנס, והוא משליך את האם והבן לתיבה בים, והם נוחתים בסריפוס. בבחרותו פוגע פרסיאוס בשוגג בסבו והורג אותו.
בימי הביניים והרנסנס הייתה דנאה סמל לשחיתות שבאה מרווחה ונוחות.
במיתוס אנו נחשפים לסיפור טראומתי של אב "מרעיל", שאינו מתחשב בבתו, כולא ומבודד אותה מן העולם. אחר האב הגדול זאוס אונס אותה, ואם לא די בכך גם אין מאמינים לסיפור האונס שלה והיא מושלכת לים.
הן במיתוס והן במעשייה שתי הגיבורות הן בנות יחידות ואהובות, שההורים הביולוגיים מוותרים עליהן. הן נכלאות ע"י ההורה, שאמור לגונן, במגדל אטום מבלי יכולת לפרוץ בגופן אל העולם. במיתוס מדובר בדמות הורית זכרית (אב) ובמעשייה מדובר בדמות נשית (אם), אך בשני המקרים משמעות הבידוד היא החרדה של ההורה מפני המשכיות השושלת. שתיהן מבודדות ובודדות, לשתיהן קול ענוג ומתוק, שנשמע מחוץ למגדל וממיס את לב הגבר. שתי הדמויות הגבריות מצליחות להגיע אליהן באופן לא שגרתי, מתנות אתן אהבים ומקסימות אותן. שתי הבנות מורדות בהורה המגונן, נכנסות להריון מחוץ לנישואין, ושתיהן מושלכות מהמגדל באלימות, בהנחה שלא תצלחנה לשרוד, אך למרות הסיכוי הקלוש הן מצליחות ושבות להיות מלכות.
- ההשתוקקות והתאווה – הקלקול של דור ההורים טרום הלידה
במעשייה מסופר על אישה שהייתה עקרה זמן רב, אך לאחר שנים רבות הרתה. מחלון ביתה היא מבחינה בשתילי רפונצל, שגדלים בגינת שכנתה הקוסמת, משתוקקת לאכלם, אך משלא מתמלאת בקשתה, גוברת תאוותה מיום ליום. כיוון שהיא יודעת שהיא לא תוכל לקבלם, היא אומללה ומדוכאת. לכאורה, תמוה הדבר מדוע אישה שכה רצתה בילד, נתקפת בעת הריונה בגחמה לאכול רפונצל, שמשתלטת עליה עד כדי כך, שהיא מוכנה לוותר על ילדתה. האם נתפסת כדמות בלתי רציונלית ובעלת דחף של הרס עצמי. ההשתוקקות והתאווה חסרת השליטה וההרסנית לאכול מכל צמחי הגן הקסום דווקא מצמחי הרפונצל נראית לנו מוזרה.
מהו צמח הרפונצל?
צמח ה- Rapunze הינו צמח קטן, סוג של עלי סלט בצבע ירוק כהה. במישור הגלוי נראית התאווה לעלי חסה חסרת היגיון לחלוטין, שכביכול מבטאת את הקריזיונריות של אישה הרה. אך בדיקה מעמיקה יותר יכולה להסביר את המתחולל בנפשה. במילון גרים[4] מזוהה הצמח עם ה Valeriana locusta . הצמח הזה שייך למשפחת צמחי הוולריאנה. הללו הינם צמחים עשבוניים, הידועים כצמחי רפואה, כפי שמרמז שמם (מקור המילה לאטיני. Valere = אני מחזק), וכצמחי נוי עדינים. חלקי הצמח, מכילים שמנים אתריים בעלי ריח חריף, ונודעת להם חשיבות רבה ברפואה, מאחר שמופק ממנה סם המרפא וולריאן המשמש להרגעת עצבים, לשיכוך כאבים ולטיפול במקרי היסטריה[5]. הצמח הזה הוכר כעשב מרפא עוד בתקופות קדומות. היוונים השתמשו בו כדי לעצור דימומים, הרומאים העלו בו אש לקטורת ולריח טוב ובישמו את הבגדים והבדים באמצעותו. גם באנגליה עוד בתקופות קדומות הוא נחשב כתרופה נגד עצבים. הצמח הזה נחשב למעורר אהבה, ויידעונים השתמשו בו כדי לתקשר ולהעלות רוחות. הרבה מאד אנשים שהתעסקו בעשבי מרפא ראו בו צמח מרפא-כול, אך בעיקר הוא יעיל כתרופה נגד עצבים ובמקרי הלם[6].
אם מתייחסים לצמחי הרפונצל כסם המרפא וולריאן, המשכך כאבים ויעיל כנגד היסטריה, התאווה של האם לאכול דווקא אותם היא הגיונית. האם ההרה שסבלה שנים מעקרות, והשתוקקה לילד מצויה במצב היסטרי, ולכן היא נזקקת לסם שיוריד את רמת החרדה וירגיעה. החרדה שמא יקרה משהו רע לה ולתינוקת מכניסה אותה להיסטריה, והיא נזקקת לסם שירגיע אותה.
תאוותה של האישה ההרה לאכול מן הרפונצל גוברת מיום ליום, ומכיוון שאינה מקבלת אותם היא אומללה ונראית חיוורת ונואשת. בעלה אינו יודע כיצד להתמודד עם מצבה, וכיצד הוא יכול לעזור לה: "האיש, אשר אהב אותה, חשב: "אה, לפני שתיתן לאשתך למות, תביא לה מהרפונצלים, ויהא המחיר אשר יהא". האב במעשייה נתפס במישור הגלוי כדמות חיובית, הרוצה לרצות את אשתו הקפריזית, ומפחד שמא תמות, נקלע לפעולה של הסגת גבול וגניבה שלא באשמתו. אך ניתן להציג את האב בגישה מורכבת יותר, שאינה מקבלת את הפסיביות שלו ושוללת את גישתו שעל מנת לפתור את הבעיות במשפחתו, הוא מוכן אף לבצע פשע ולפגוע בזולת. גם האב הוא דמות חרדתית, שאינו יכול "לשמש גב" לאם החרדה, וסיפוק כל גחמותיה אינו עוזר לה, נהפוך הוא. הבעל חוטף את העלים, והאישה אוכלת אותם בלהיטות רבה ולמחרת, כמו מסוממת גוברת תאוותה פי שלוש. הן האם והן האב מאבדים שליטה, והתאווה המטורפת שאין עליה שליטה גוררת תוצאות הרסניות. במקום לתמוך באם ולעזור לה להשתלט על גחמותיה , הוא נכנע ומצטרף אליהן. ניתן לשער שברמה הלא-מודעת חושש האב מהשינוי שלידת הבת תערער את הזוגיות שלו ושל אשתו, ולכן הוא מוותר על בתו.
הקוסמת נותנת לגיבורה את השם: "רפונצל". בדרך-כלל במעשיות אין שם פרטי לדמויות, ואם מופיע שם הוא מבטא מהות ולא שם פרטי. המהות שרפונצל נושאת עמה כל חייה נקשרת לחטא הקדמון של הוריה: לתשוקה חסרת הרסן של האם לאכול מעלי הרפונצל, הסגת הגבול של האב וגניבת העלים מהגן הקסום, הוויתור על הילדה, שכל-כך חיכו לבואה ונתינתה לקוסמת שתגדל אותה. מרגע לידתה היא צריכה להתמודד עם הטראומה של הוריה, וכל חייה היא נושאת על גבה את עובדת היותה הפרי האסור.
במעשייה מוצגות שתי דמויות של אימהות: האם הביולוגית והקוסמת שמגדלת אותה. באופן סמלי ניתן לפרש שמדובר באם אחת, שהפכה מאם חרדה לפני הלידה, לקוסמת בעלת עוצמה רבה, שאינה מוכנה לנתק את חבל הטבור, והפכה את הבת לחלק בלתי נפרד ממנה, שבו היא שולטת ללא מיצרים.
- עולם של קסם ומסתורין
האם "הקוסמת" מגדלת את הבת בגן קסום, ובוחרת במקומה את ייעודה בחיים. האווירה הקסומה שאופפת את רפונצל משמשת להאדרת תכונותיה המיוחדות של הבת כשלוחה וייצוג של האם.
קסם ומסתורין היא תמה מרכזית במעשייה: א. החל בגן קסום מלא הדר, המצוי באחורי ביתם של הורי רפונצל, שיכלו רק לראותו ולא להיכנס אליו. את תקופת הריונה של האם, בה היא יכולה רק לראות את הגן הנפלא, אך לא להיכנס אליו, ניתן לפרש כאל חווית ההורות שהיא רואה אצל אחרים ונתפסת בעיניה כהתגשמות כל משאלותיה. הגן מסמל פנטזיה לחיי המשפחה. הגן מלא בפרחים נפלאים, בצמחי מאכל ובעשבי תיבול, אך הוא מוקף בחומה גבוהה ושייך לקוסמת בעלת עוצמה רבה, שכל העולם ירא מפניה. למרות קסמו של הגן אנשים מפחדים להיכנס אליו, והחומה שמסתירה את הגן הופכת אותו למסתורי יותר, אך יש לה פונקציה של בידול והגנה מפני הסביבה ומפני זרים. החומה מאפשרת, בין השאר, להסתיר את הסוד הנורא של המשפחה, שנאלצה לנטוש את בתם בשל תאווה חסרת רסן. החלון, שדרכו ניתן לראות את הגן נמצא בצד האחורי של הבית, ומסמל את החשש מפני ההכרה בתשוקות וביצרים. ב. הילדה, שנולדה לאם העקרה, אף היא מלאת קסם ונאמר עליה שהייתה הילדה היפה ביותר תחת השמש. במישור הגלוי היא נתפסת כשיא היופי, השלמות והתמימות. ג. בהגיעה לגיל שתים עשרה כולאת אותה הקוסמת במגדל קסום ומסתורי גבוה ביותר בלב היער. המגדל אמנם סגור ומסוגר, אך הוא מסמל מקום גבוה, המבטא את מעמדה של הגיבורה; היא מורמת מעם ומצויה בבדידות מזהירה. אדם המצוי במרומי המגדל אינו קשור לאדמה. הקוסמת המבודדת אותה רוצה להשאירה צעירה לנצח, תמה ורחוקה מחיי החומר; שתימצא בספירות העליונות ותחיה חיים רוחניים. ד. שיערה של הנערה גם הוא מיוחד וקסום: לרפונצל יש שיער ארוך ונפלא, עדין כמו זהב טווי (Rapunzel hatte lange prächtige Haare, fein wie gesponnen Gold )[7]. אורך השיער מתואר בהגזמה רבה[8], כיוון שמדובר באורך של עשרים אמה (=שלושה עשר מטר) שאינו אפשרי במציאות. מרכז כוחה ואונה מצוי בשערה, והקשר שלה אל העולם הוא באמצעותו; הן הקוסמת והן הנסיך עולים בשערה כדי להגיע אליה. כמו כן מבטא מצב שיערה את מעמדה; כאשר היא חוטאת גוזזת הקוסמת את מחלפותיה, והיא מושלכת ממרום המגדל למדבר בעלבון ובמחסור. ה. The Voice – גם בקולה המתוק ובשירתה המופלאה מצוי אלמנט של קסם. הנסיך מתאהב בה בזכות קולה המתוק עוד לפני שראה אותה: "der Sohn des Königs…hörte einen Gesang, der war so lieblich, dass er still hielt und horchte…ihre süsse Stimme…doch der Gesang hatte ihm so sehr das Herz gerührt, dass er jeden Tag hinaus in den Wald ging und zuhörte. "[9] (בן המלך…שמע שירה, שהייתה כה מקסימה, שהוא נעצר חרישית והאזין…קולה המתוק…אבל השירה כל כך הפעימה את ליבו, שהוא הלך כל יום לתוך היער להקשיב). שירתה הקסומה שובה את ליבו, הוא אינו יכול עוד להיפרד ממנה, וחייב להגיע אליה ולהכירה. ו. מחד, מוצגת הגיבורה כשיא הנשיות, ומאידך היא בלתי מושגת וחיה כנזירה ופרושה מן העולם. פער זה יוצר אף הוא דמות אניגמטית ומסתורית. ז. בדומה לקוסמת המטפלת בה, גם רפונצל היא בעלת כוחות מאגיים. שהרי היא מעלה אליה את הקוסמת ואת הנסיך באמצעות מקלעת השיער שהיא קושרת לחלון. ברגע שנגזזות מחלפותיה, ומותר הקשר למקלעת שערה, היא מורחקת מן המגדל, מאבדת את כוחה המאגי, והופכת להיות כאחד האדם.
הרצון של האם להשאיר את הבת ילדה-לעולם מצריך ממנה ליצר עולם קסום ומבודד. אחת המשמעויות של אווירת הקסם והמסתורין היא של הישארות בעולם הילדות. הבת מצדה נעתרת בשלב הראשוני למשאלתה של האם ורואה את עצמה ככל-יכולה.
הגן של הקוסמת מדומה לגן-עדן, ואילו האם שהתאוותה לאכול מהפרי האסור דומה לחווה שגרמה לחטא הקדמון. הקוסמת, שתפסה את האיש בשעת הגניבה, דומה לקול אלוהים המתהלך בגן ותופס את אדם בקלקלתו. דווקא הקוסמת מדומה לאלוהים; כל זמן שהילדה חיה בגן היא מתייחסת אליו כאל גן-עדן ואל האם כאילו היא אל.
בגרסה של המהדורה הראשונה[10] לאורך כל המעשייה, האישה בעלת הגן הקסום המקבלת לרשותה את רפונצל היא פיה, והמספר אינו מוסר עליה פרטים נוספים. לעומת זאת בגרסה של המהדורה השביעית היא הופכת לקוסמת, ונאמר עליה שהיא קוסמת בעלת עוצמה רבה שכל העולם ירא מפניה. הקוסמת הסנדקית כביכול אוהבת את רפונצל דואגת לכל מחסורה, מגדלת אותה עד גיל 12 בגן המדומה לגן-עדן ועד שמגיע הנסיך היא משפיעה עליה מטוּבה. הקוסמת קרויה: Frau Gotel . בגרמנית התיבה 'Gote ' הינה שם חיבה לסנדקית, וכן רוח הקודש האימהית באלוהות. גם התיבה 'Götel ' פירושה הדימוי האנושי של האל כנקבה[11]. השם שלה בא לרמז על השתייכותה לכוחות השמיימיים העל-טבעיים והגיבורה באמצעותה מחוברת לכוחות אלה. כאשר מגלה Frau Gotel שרפונצל בהריון ויש לה מאהב, היא קוראת: "Ach du gottloses Kind " (אח, ילדה חסרת-אלוהים[12]). מנערה המחוברת לכוחות האלוהות היא הופכת להיות ילדה שאינה מכבדת את האלוהים.
- מה מסמל המגדל? – יחסים סימביוטיים, הניתוק והבידוד
[מרגרט מאהלר[13] חקרה ודנה בתהליך הספרציה-אינדיבידואציה (ההפרדה-הייחודיות והאינדיבידואליות). לטענתה מתרחש התהליך ב-3 השנים הראשונות לחייו של הילד, והוא מהווה גורם מרכזי בעיצוב האישיות התקינה.
השלבים: א. השלב האוטיסטי הנורמלי – בחודש הראשון – ההפרדה בין "עצמי" ל"אחר" אינה קימת. התינוק מנותק מהעולם החיצון, ואינו מכיר בקיומה של האם.
ב. השלב הסימביוטי הנורמלי – החל מהחודש השני עד החודש ה 5-6: התינוק מכיר בקיומה של האם, אך רואה אותו ואת אימו כמערכת אחת כל יכולה. התינוק לומד את צרכי האם ומסגל את עצמו אליה, והאם מפתחת אמפטיה להבין את צרכי התינוק.
ג. תהליך הספרציה- אינדיבידואציה מגיל 6 חודשים עד גיל שנתיים וחצי- שלוש:
מגיל 6-10 חודשים – התינוק מתחיל להבין את עצמו כמובחן מהעולם ומאימו
מגיל 10-25 חודשים – מתחיל להתרחק מאימו, ובמקביל מגביר את העניין שלו באינטראקציות חברתיות עם הסביבה. מצד אחד דורש מהאם יותר אוטונומיה, מצד שני מצפה ממנה להיות שותפה לכל פרט ופרט בחייו.
מגיל שנתיים וחצי עד שלוש: עצמאות – הקשר הרגשי עם האם קיים גם כשהיא איננה. במקביל מתחילה להתפתח אצל הילד תחושה של קביעות לגבי עצמו, בדרך לבניית זהות אוטונומית ואינדיבידואלית.]
אמה של רפונצל אינה מאפשרת לה לעבור את תהליך ההפרדה, ועד שמגיע הנסיך הן מצויות בשלב הסימביוטי (שלב נורמלי לתינוק בן חצי שנה, אך לא לנערה בשלה לנישואין). כמו התינוק, שרואה את אימו ככל יכולה, גם רפונצל רואה את האם כקוסמת בעלת עצמה רבה, והאם הדואגת לכל צרכיה רואה את שתיהן כמערכת אחת. העלייה בשערותיה מבטאת, בין השאר, את הסימביוזה ביניהן.
החשש של האם מפני התבגרותה של הבת ועזיבתה, גורם לה לכלוא אותה במגדל מנותק כנזירה ובתולה. הדאגה המופרזת גורמת לה לשמור על הילדה מכל משמר, והיא מקיפה אותה בחומות ומגדלים; עד גיל שתים-עשרה חיה הילדה בתוך גן נפלא, מוקפת אהבה, אך הגן מוקף בחומה, וגם אליו אי אפשר להיכנס. כשרפונצל בת שתים-עשרה נועלת אותה הקוסמת במגדל גבוה מאד ביער, שאין בו מדרגות ואין בו דלת, אלא רק חלון קטן בראש המגדל. הבידוד כאן הוא כפול; המגדל ממוקם ביער רחוק מהציביליזציה ומהחברה וכן לא ניתן להיכנס אליו, כשם שלא ניתן היה להיכנס לגן הקסום. המצב הזה מבטא חוסר תקשורת עם העולם ועם אנשים. המגדל הסגור שאין בו דלת הוא מטפורי לנפשה של הגיבורה. עד בוא הנסיך רק הגברת גותל נפגשת איתה, וגם כאן הכניסה היא דרך החלון באמצעות עליה במקלעת שערה. הגיבורה, שמבודדים אותה, אינה מכירה ואינה מתמודדת עם ילדים בני גילה ומונעים ממנה התפתחות של חיי חברה נורמטיביים. הצוהר היחיד שלה אל העולם הוא החלון הקטן שנמצא בראש המגדל. חלון זה נקשר לחלון האחורי בבית האם, שדרכו היא ראתה את הגן הקסום, שהניע את העלילה. החלון במגדל מכניס אור מבחוץ כלפי פנים, אך גם משמש כקשר לעולם; דרכו רואים בפנים את מה שיש בחוץ. אך המגדל כל כך גבוה, שהמציאות אינה נראית ממנו בגודלה הטבעי. רפונצל היא בת יחידה לאם עוצמתית, נערה מיוחדת שמוקפת בבדידות במקום להיות מוקפת באנשים, ולמעשה היא מנותקת ומרוחקת מהאני האמיתי שלה[14].
הקוסמת שמה אותה במגדל שן, במקום מפואר ומנותק. היא נמצאת במרום המגדל, היא מורמת מעם, משקיפה על הכול מלמעלה בבדידות מזהירה, בעמדה של התנשאות כלפי האחרים, היא נמצאת בספירות גבוהות קשורה לעולמות רוחניים וקולה הנפלא נשמע למרחקים. ניתן לראות בה נערה שעוסקת באמנות אליטיסטית; שירתה יכולה לייצג דמות של אמן, והיא מזכירה מוזיקאים מחוננים, רקדניות בלט, מתעמלות אומנותיות ומתעמלות על מכשירים וכד', שהוריהם מקדישים את כל חייהם ואת חיי הילד הגאון כדי לממש את יכולתו המיוחדת. הקוסמת רוצה שהיא תמשיך לחיות בפנטזיה ולא תיחשף למציאות הקשה והכואבת.
בהיבט נוסף, חרדה האם שהמפגש עם המציאות החומרית והחברתית "יקלקל" אותה ולכן היא מגוננת עליה שתמשיך להיות "אוצר" מיוחדת מכולם.
מצד אחד ההורה חושב שהוא יודע טוב יותר מה טוב בשביל הילדה. רפונצל היא ילדה מיוחדת בעלת כישרונות מיוחדים. הקוסמת האם חושבת שהילדה חיבת לממש את הפוטנציאל הייחודי, שניתן לה במתנה מהשמיים. המימוש בא על חשבון המחיר הנפשי שעל הילדה לשלם, בהרגשת הבדידות והניתוק החברתי. בכל מקום היא תרגיש לא שייכת. האם אינה שואלת את עצמה האם הילדה מאושרת ומה היא מרגישה, לנוכח העובדה שהאם בחרה את הייעוד. ניתן לראות בקוסמת סוג של "אם דוחפת" ליעד הנכסף אותו היא מסמנת כהצלחה, בלי להתפשר. נקודת המוצא שלה: הילדה מייצגת אותה. רפונצל עצמה וצרכיה הבסיסיים פשוט נשכחים. היא פועלת מתוך מניע כביכול חיובי. היא מאמינה שהנערה נועדה לגדולות, ובדרך למטרה היא אינה מתייחסת למחיר שעל רפונצל לשלם. כלפי חוץ נראה כאילו היא דואגת לה ואוהבת אותה, אבל למעשה היא מרוכזת בעצמה ומאמללת את רפונצל. היא נוקשה, נועלת וכולאת את בתה במקום ללא תנועה, מקבעת אותה ומונעת את התפתחותה החברתית. הנערה מצידה עסוקה בעיקר בריצוי האם.
כיוון שרפונצל נמצאת במרום המגדל היא אינה קשורה לאדמה – לא למציאות ולא לחומריות. האם מפחדת שהיא תיחשף לפגעי המציאות הקשה, ומשאירה אותה בחממה בעולמה הרוחני. את שתי הדמויות שנקשרו לחייה (האם-הקוסמת והנסיך) היא תמיד מעלה אליה, והם באים והולכים ויורדים לחיים האמיתיים. היא אינה יכולה להישאר כל חייה בעולמה הרוחני ולא לגעת בקרקע. אך אף אחד לא הכין אותה ולא הכשיר אותה להתמודד עם המציאות, והיא נהנתה והתענגה עם הנסיך[15], מבלי לדעת ולהבין מה תהיה התוצאה של קיום יחסי מין עמו. כיוון שבמערכת היחסים בין האם לבת אין תהליך מתמשך של הכנה לחיים ומעבר משלב לשלב, היא עוברת מקיצוניות לקיצוניות מהספירות העליונות והרוחניות היא מושלכת למדבר לחיי סגפנות ושממה מטפורית. הגנת- היתר הופכת את הגיבורה לתלויה באופן מוחלט באם, ומחויבת כל הזמן לעשות את דברה. למעשה האם מסרסת אותה ומונעת ממנה לפתח רצונות משלה. מודל האם המגוננת הגנת-יתר, שרוצה להשאירה צעירה לנצח מנותקת מהמציאות ותלויה בחסדיה, סופו להיקטע. אך המעבר הוא חד חותך ואלים, שמתואר במעשייה כחיתוך וגזירת שערה הארוך והקסום במספריים חדות. על רפונצל מוטלת המשימה למצוא מודל חדש.
המגדל שאין בו כניסות סטנדרטיות של דלתות וחלונות ואין בו מדרגות מייצג חוסר פתיחות, פחד מהתמודדות וחוסר עצמאות. הסיפור של רפונצל הוא סיפור של קלסטרופוביה, היא נעולה בתוך עצמה. האם מתייחסת לרפונצל כאל הילדה היפה ביותר בעולם, ועד גיל ההתבגרות בגיל 12[16] הן חיות בהרמוניה מושלמת, והבת רואה בה כעין קוסמת בעלת עוצמה רבה. האם כולאת אותה במגדל דווקא בגיל 12 כי היא חוששת ממרד הנעורים, וחושבת שכך תוכל למנוע אותו. הגיבורה גדלה בחממה הן בגן והן במגדל, כל צרכיה מסופקים לה על ידי האם הגדולה, היא אינה אחראית לדבר ואינה עצמאית, ונמצאת במצב של תלות מוחלטת. גם עבור הגבר היא משמשת כבובת שעשועים וצעצוע יפהפה בעל קול נפלא שרק נהנים ממנו. מצב זה מונע את ההתפתחות שלה ואת היכולת להתמודד עם הקשיים של המציאות.
הבחירה במיתוס ובמעשייה לבודד את הגיבורה במגדל מייצגת את הרצון לנטרל את המשכיות השושלת, בניגוד לתפיסת העולם המקובלת, בשל החרדה מפני האיוון של ההורים.
- מרד הנעורים ויחסים אסורים
המשימה של גיל ההתבגרות היא חיפוש זהות אישית ומציאתה, שנעשית באמצעות מרד בהורים, בחברה ובמוסכמות החברתיות. הן רפונצל והן דנאה מגיעות לגיל ההתבגרות ומורדות בהוריהן. אפילו למגדל הגבוה והמבודד "הגיע" גיל ההתבגרות.
בגיל ההתבגרות מורדת רפונצל בקוסמת, שניסתה לבודד אותה מן העולם; היא מרמה אותה, נפגשת בסתר עם הנסיך, מקיימת יחסי- מין אסורים עם אהובה ומתכננת לברוח מן המגדל. דווקא הבידוד המוחלט מהעולם גרם לה להתאהב בגבר הראשון שהיא הכירה בחייה, ולהרות לו מבלי להבין מה בעצם קרה לה. הגיבורה התמימה שהוצגה כטלית שכולה תכלת איבדה את תומתה וחיה חיי חטא.
במעשייה הגרמנית מצויים מוטיבים המצויים בפרשת שמשון[17]: שתי האימהות עוברות תקופת עקרות ממושכת, והאל נותן להן ילד. בוחרים עבורם את הייעוד, ושניהם מיועדים להיות נזירים. לשני הגיבורים שיער מיוחד המשמש כסוד אונם. הם נכנסים למערכת של יחסי מין אסורים, שכתוצאה ממנה נגזזות מחלפותיהם וסר כוחם. כוחם וקסמם המיוחד לא עמד להם והם מורדים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אך שלא כשמשון שחייו הטרגיים הובילו למותו, מתמודדת רפונצל עם הטראומה וזוכה בתיקון ועצמאות. בנוסף לכך, הן שמשון והן הנסיך מתעוורים לאחר שמנתקים אותם מאהובותיהם.
הבידוד במעשייה זו אינו הזנחה. זוהי בדידות מזהירה, כי האם מפתחת בילדה יכולות ותכונות ייחודיות. כל זמן שהיא חיה חיי נזירות כבתולה, היא מקבלת את תכונות הקסם של הסנדקית–האם ושרויה באווירה קסומה. ככל שהיא מבודדת יותר כך היא נשית יותר; שירתה המקסימה, קולה המתוק והמלבב ושערה הזהוב והארוך מבטאים את נשיותה יוצאת הדופן. דווקא דמות שהיא שיא הנשיות יועדה על-ידי אמה הקוסמת לחיי נזירות ופרישות.
הבת שיועדה לחיי פרישות ובדידות מקיימת מערכת של יחסים אסורים. דור הבנים מורד ומתקן את מה שעיוות דור ההורים. רפונצל בוחרת להתחבר לנעורים ולא לדור ההורים הזקן. כאשר הנסיך מציע לה נישואין, היא רואה שהוא צעיר ויפה והיא חושבת: מוטב שאהיה לו מאשר לגברת הזקנה גותל". כמו-כן היא מסכמת עם הנסיך שיבוא אליה כל ערב, "שהרי הזקנה באה בשעות היום". אולם, הנערה אינה מוכנה להשלים עם פן בלעדי זה של החיים, והיא רוצה לטעום גם חיים אחרים.
במהדורה הראשונה של הגירסה בגרמנית מצויות רמיזות ארוטיות שהושמטו על-ידי האחים גרים בתהליך השכתוב והעיבוד; כאשר בן המלך הצעיר מוצא חן בעיני רפונצל הם נדברים שהוא יבוא כל יום ויטפס למעלה (גם במשמעות אירוטית). כך הם חיים בשמחה ובאושר (גם במשמעות אירוטית) עד שלאחר מספר חודשים מגלה רפונצל שהשמלות כבר צרות עליה ושואלת את הקוסמת לסיבת העניין, וזו מגלה שהיא הרה, לכן היא מקללת אותה, גוזרת את שערותיה, משליכה אותה למדבר, שם היא יולדת לבדה תאומים[18]. הגיבורה נכנסת להיריון, ולא מדובר כלל על נישואין ביניהם. בגרסה של המהדורה השביעית ראשית מציע לה הנסיך נישואים והיא מסכימה. אחר בפליטת פה היא שואלת את הגברת גותל: איך זה שהרבה יותר קשה לי להעלות אותך למעלה, מאשר את בן המלך שאותו אני מעלה בן-רגע? הנערה מרמה את הגברת גותל ומתכננת בריחה עם אהובה הנסיך. תכנון כזה מצריך סודיות רבה בעיקר מפני הקוסמת העוצמתית. פליטת הפה מעידה שיש לה רגשי אשמה ואולי חששות מתוצאות מעשיה. הם נדברים להינשא, היא נשלחת למדבר ונולדים לה תאומים. מבחינת הנמען-ילד, סביר להניח שהוא אינו מסיק מעובדת לידת התאומים[19] שכאשר הנסיך טיפס אל רפונצל למגדל הם קיימו יחסי מין. לטענת רות בוטיגהיימר הרמזים הארוטיים הללו לא הובנו לנערות מהמעמד הבינוני במאה ה- 19.
ברצוני להעיר שבתרגום הרוסי של פוליבוי משנת 1893[20] קרויה הגיבורה בשם פרח-הבר פעמונית, שצורתו מזכירה פעמון, וזהו שמה הרווח בתרגומים ברוסית. בפזמון תירגם פוליבוי: פעמונית הרָאי / הורידי את צמותיך למטה; הפרח שהיה סגור עד עכשיו עומד להיפתח. בתרגום הרוסי אבד הקשר לסם המרפא רפונצל, אך במקומו ניתן דימוי בעל קונוטציה מינית של פעמון שנפתח ונסגר.
- הורות מרעילה – אהבה על תנאי
הקוסמת רוצה שרפונצל תהיה מושלמת, תמה וטהורה לנצח ושתהיה רק שלה, ואינה מוכנה לשחרר אותה. לכן היא נאבקת בנסיך שלוקח ממנה את בתה. ברגע שהילדה אינה עושה בדיוק את מה שמצופה ממנה, היא מגרשת אותה. מוצג כאן מודל של אהבה התלויה בדבר, ולא של אהבת אם המכילה, מקבלת ואוהבת את ילדיה ללא תנאים. רפונצל מורדת בדרך זו ורוצה לחיות את החיים האמיתיים על כל הקשיים שהם מציבים בפניה, ולעבור את המסע שהחיים הללו מחייבים.
הקוסמת מפתה אותה בגן קסום, בוחרת במקומה את ייעודה בחיים ואחר במגדל מספקת לה את כל צרכיה. כאשר היא מגלה שרפונצל התאהבה בנסיך, היא אומרת לה: "אני חשבתי שבודדתי אותך מכל העולם ואת רימית אותי". היא מציגה אותה כבוגדת וככפוית טובה על כל "מה שנתנה לה", כדי ליצור אצלה רגשי אשמה. ברגע שהבת עושה מה שהיא רוצה, ולא מה שהאם רוצה, היא מדירה אותה מליבה ומחייה. התנהגותה של רפונצל וחיי החטא עם הנסיך מביישת את המשפחה, שבוחרת להרחיק אותם ולהתנער מהם.
במעשייה מדובר במודל של "ילדה על תנאי", שמצפים ממנה למצוינות ושלמות, ובכך פוגעים בחופש הבחירה שלה לממש את רצונותיה ואת צרכיה תוך התמודדות עם אילוצים שהחיים מזמנים לה.
הקוסמת – האם מגרשת את הבת מהבית, נוטשת אותה והופכת אותה להומלסית במדבר הישימון. היא לא רק מגרשת אותה מגן-עדן, האלטרנטיבה אינה לגור בבית אחר, אלא לגור בישימון. היא מורדת מהמגדל הגבוה אל תחתית המדבר הן בהיבט הקונקרטי והן בהיבט המטפורי.
בהתחלה האם היא חרדתית, אחר היא מגדלת ילדה מושלמת, שחייבת להיות מצוינת, בסוף היא נוטשת אותה ונעלמת מחייה.
- התיקון – השחרור והעצמאות
כאשר מתגלה שהיא חוותה את חווית המין, ואין היא תמה וטהורה כשהייתה, היא מאבדת את קסמה; שערה נגזז באכזריות, היא הופכת מנערה המצויה עם Gotel ל Gottlosses, או מקדושה לקדֵשה. היא מושלכת למדבר, ושם היא צריכה לבנות את אישיותה מחדש. בכדי ליצור חיים אמיתיים היא צריכה לרדת לבור- למעמקים- לקשיים ורק מתוכם היא תוכל שוב לעלות ולחיות חיים הרמוניים כמשפחה. בשלב הראשון היא צריכה להשתחרר מהתלות בקוסמת. רק כאשר היא מושלכת למדבר, והיא אינה תלויה עוד לא באם ולא בנסיך, היא הופכת לאחראית לחייה ולחיי התאומים שילדה. דווקא מנקודת התורפה שלה- התלות המוחלטת, כאשר היא מושלכת למדבר (המטפורי) היא יכולה להתחיל לצמוח, לעשות מהפך משמעותי ולגאול את בעלה ולערוך תיקון.
המעשייה מהדהדת עם סיפור רחב הזונה[21]: לפני כיבוש יריחו שולח יהושע שני מרגלים שתפקידם למצוא מהם הדרכים הטובות לכיבושה. הם באים לביתה של רחב הזונה שנמצא בקיר החומה. היא מרמה ומערימה על מלך יריחו ומטמינה את המרגלים בפשתי העץ, ואחר היא מורידה אותם בחבל בעד החלון. על רחב נאמר במדרש ש:" היו מנאפים עולים אליה בחבלים דרך החלון ויורדים". המעשייה נקשרת לסיפור רחב בעליה ובירידה אליה (בחבלים או בשערה) דרך החלון שנמצא גבוה בקיר. ההתייחסות לעליה ולירידה בחבלים בהקשר של חיי חטא מעמידה אף את הכניסה באמצעות מקלעת השיער של רפונצל להקשר של יחסי מין אסורים הן של הנסיך והן של האם. דמיון נוסף בין המפגש של רחב עם המרגלים לבין רפונצל והנסיך נקשר למימוש המשימה: הכניסה וכיבוש הארץ. בשני המקרים נדרשת התבגרות ועצמאות. עם ישראל בהולכו במדבר תלוי לחלוטין באל ובשולחו, ועם הכניסה לארץ הוא מחויב להיות עצמאי. במקביל, אף רפונצל בתחילה תלויה לחלוטין בקוסמת, ועם בוא הנסיך והכניסה לחיי המציאות היא חייבת להיות עצמאית. מרגע שהאישה החליטה למרוד ולברוח מהמגדל, היא לוקחת אחריות על חייה, ובניגוד לאמה שוויתרה על ההתמודדות והייתה זקוקה לסם הולריאן שירגיע את עצביה, היא מוכנה לסבול, להיאבק ולחיות חיי ישימון. למעשה, מתחיל תהליך הגאולה ברגע המשבר שבו היא מושלכת מן המגדל. כי כל חייה היא הייתה במצב של תלות: הקוסמת דאגה לכל מחסורה וטיפלה בה, הן בגן והן בימי השבי, והנסיך הגיע אליה ולא היא אליו. לכן, כאשר היא מושלכת למדבר, היא הופכת לעצמאית בפעם הראשונה בחייה. אמנם בתחילה היא חיה בישימון במצב מחפיר, אך היא מגדלת שם את התאומים שנולדו לה, וכאשר התהליך יושלם היא תוכל להשיב אליה את הנסיך, שיכיר שוב בקסמה וכל משפחתה תיגאל.
התהליך הזה קשה מאד עבורה ועבור בן-זוגה. לעומתה, מציגה תגובת הנסיך את הגבר במערומיו, כילד שלקחו לו את הצעצוע האהוב. כאשר הוא מושלך מהמגדל הוא מתעוור. מטפורית הוא אינו יכול לתפקד, אינו מוכן לקחת אחריות עליה ועל התאומים שילדה והוא נעלם. היא נכנסת להיריון מחוץ לנישואים והוא בורח, במקום שברגע הקריטיים הללו ידאג למשפחתו ויתפקד כנסיך. לאחר שאיבדה הנערה את תומתה ואת יופייה האגדי, היא כבר אינה בובת חרסינה במגדל קסום, וכוח "הכישוף" שפעל על הנסיך אבד אף הוא. הוא מעדיף ליפול מהמגדל, כי הוא מבין שהפנטזיה שלו נמוגה, והאהבה הטהורה לא תתקיים יותר. בנופלו הוא נדקר מהקוצים ומתעוור. הן האב והן הנסיך, הדמויות הגבריות במעשייה, אינם מוכנים להתמודד עם המצבים הקשים שלתוכם נקלעו. האב נכנע לאם ומוכן לגנוב עבורה ואינו נלחם על בתו, והנסיך "עוצם את עיניו" כאשר מתעוררת הבעיה הראשונה הנקרית בדרכם. אך היא אינה מוותרת עליו, וכאשר הם נפגשים לאחר שנים במקום נידח, למרות ששניהם נראים עלובים וחיים בעליבות, היא מכירה אותו, נופלת על צווארו ובוכה. בשל ייחודה של הגיבורה, מתגבר הנסיך על הקשיים. דמעותיה מרטיבות את עיניו ובעזרתה עיניו נפקחות תרתי משמע והנסיך מגלה מחדש את סוד קסמה, והוא בשל לתפקד כאבי משפחתם.
רפונצל בוחרת לקחת מרחק פיזי ונפשי מהאם החונקת והמבודדת. עליה להתמודד עם קשיי הפרידה מהבית, לבנות מחדש את עצמה ואת ביתה במציאות חדשה, נפרדת מהמציאות אותה עזבה. רחוק מהמגדל ומהאם המרעילה יכולה רפונצל לחזור לחיים. ההחלטה להיפרד היא בחירה משחררת. היא מחליטה על הפרידה ומתכננת את הבריחה עוד לפני שהקוסמת מגלה על קיומו של האדם הנוסף בחייה. ההינתקות מהקשר של העלייה בשערותיה (עליה שמסמלת היצמדות וניצול כוח) מוציאה את רפונצל לחופשי.
- סיכום
רוחות הרפאים והפחדים של האם העקרה, שלאחר שנים הרתה וילדה בת, נכנסו לחדר הילדים של רפונצל[22]. החרדה והחששות מעברה של האם השתלטו על הקשר עם הבת, והאם מבודדת אותה מן העולם, ובהגיעה לגיל ההתבגרות כולאת אותה במגדל שן מנותק לחלוטין.
האם/הקוסמת מקיפה אותה באווירת קסם ומסתורין בגן קסום, ואחר היא מורמת מעם במגדל, יפהפייה, תמה ומיוחדת ומצויה בבדידות מזהירה. הגיבורה הרגישה מתאימה את עצמה לדרישותיה של האם ומוותרת על צרכיה ועל האני האמיתי שלה, מתוך הבנה וחשש שהיא תזכה לאהבת אמה רק אם תמלא אחר ציפיותיה[23]. קיימת הרגשה שמוצגת כאן משפחה שמבחוץ נראה שמדובר במשפחה אוהבת ומיוחדת, אך למעשה היא שומרת על סוד נורא, שאסור לספר אותו לאף אחד.
אך רפונצל אינה רוצה להישאר נזירה לנצח, היא מרגישה כשבויה הכמהה להשתחרר ממאסרה, ובשירתה הנפלאה מקווה, אולי בתת-מודע, שמישהו ישמע אותה ויבוא להצילה. למרות הבידוד ההרמטי, היא מצליחה להחדיר למגדל את הנסיך, ובעזרתו למרוד באמה. הגיבורה, שחיה כל חייה בבידוד במגדל שן ללא פתחים, אינה מוכנה יותר לקבל את תנאי המציאות שהכתיבה לה אימה, וכן היא מורדת במוסכמות החברתיות ומוכנה לשלם את המחיר הכבד.
בשעת מבחן מתגלה שהאם שקשורה אליה ושכביכול אוהבת אותה, מוכנה להכיל אותה ולקבלה רק כאשר היא ממלאת את דרישותיה ואת צרכיה, ואינה מוכנה לראות בה ישות עצמאית ונפרדת. היא מתייחסת אליה כבוגדת ומגרשת אותה ואת אהובה הנסיך באלימות מביתה. למרות הטרגדיה המשפחתית, מצליחה רפונצל לפרוץ את מעגל השעבוד. מתלות מוחלטת באם היא הופכת לאחראית הבלעדית על חייה וחיה בעצמאות מוחלטת. דווקא בישימון היא יכולה להתמודד עם חיפוש אחר האני האמיתי שלה, והיא מגבשת את זהותה העצמית. לידת התאומים במדבר מסמלת את צמיחתם של חיים חדשים.
המעשייה "רפונצל" מציגה אפשרות של תיקון של דור הבנים של התנהגות דור ההורים. מתאווה חסרת רסן ואיבוד שליטה עד כדי התפרקות, עוברת דמות האם לשליטה טוטאלית בבת. התיקון שלה נערך במדבר, שהוא אנטיתזה לגנה של הקוסמת המלא בפירות אהבה. הקוסמת המגרשת את רפונצל מן המגדל ומשלחת אותה למדבר דומה לאלוהים המגרש את אדם וחווה מגן-עדן. גיבורת המעשייה יכולה לתקן את המעוות, כשהיא מגדלת את ילדיה במדבר לבד במשך שנים אחדות מתוך סבל רב, עד שמגיע הרגע שהנסיך מכיר בה, ויחד הם חוזרים לממלכה, המסמלת את המלאות ואת השלב הגבוה של יחסי הזוגיות.
במישור הגלוי ננטשת רפונצל שלוש פעמים: בפעם הראשונה על ידי האם הביולוגית בעקבות ההסכם עם האב, בפעם השנייה היא מגורשת מהמגדל הרם לישימון והקוסמת נעלמת מחייה, ובפעם השלישית על ידי הנסיך. למרות מודל הנטישה בעברה, יש בה כוחות לתקן את המעוות. אמנם היא אינה מגדלת את התאומים שלה בגן קסמים אלא בישימון בעליבות, אך היא אינה נוטשת אותם. בנוסף, יעשה התיקון המשפחתי באמצעות קולה. פעמיים שומע הנסיך את קולה ומגלה אותה; בפעם הראשונה הוא שומע את קולה, עולה אליה למגדל וחי באמצעותה את הפנטזיה. בפעם השנייה הוא נודד אומלל, שומע את קולה, מגלה את סוד קסמה וחוזר אליה. "הוא הוליך אותה אל ממלכתו…והם חיו עוד ימים רבים באושר ובשמחה"
ביבליוגרפיה
אובידיוס פובליאוס נזו (1965) מטמורפוזות ירושלים: מוסד ביאליק תרגם: שלמה דיקמן.
בר דנית(2019). ילדות של נסיכה – סיפור חיים של ילדים להורים מרעילים ת"א: הקיבוץ המאוחד
יהושע פרק ב'
מילר אליס (1992) [1978] . הדרמה של הילד המחונן ת"א: דביר
נמליך חנה (1982). ערך ' ולריאנה' –לקסיקון בוטאני, ירושלים: דביר
פרי ריבה(2003). מעשה ביצירה מודן: ת"א
שופטים פרקים י"ג – ט"ז.
Bolte Johannes & Polivka Georg (1913-32). Anmerkungen zu den
Kinder – und Hausmärchen der Brüder Grimm, Leipzig: G. Olms
Bottigheimer Ruth (1987). Grimm’s Bad Girls and Bold Boys, New Haven: Yale Uni. Press.
Brüder Grimm (1997) [1812-1814]. Kinder und Hausmärchen-Urfassung 1812-1814 Frankfurt: Klotz
Duden Konard (1980).Das grosse Worterbuch der deutchen Sprache. Mannheim Dudenverlag
Forward Susan (2002). Toxic Parents N.Y: Bantam Doubleday
Fraiberg Salma1975: Ghosts in the Nursery: A Psychoanalytic Approach to the Problems of Impaired Infant-Mother Relationships,” with Edna Adelson and Vivian Shapiro. Journal of the American Academy of Child Psychiatry 14
Funk & Wagnalls (1949). Standard Dictionary of Folklore, Mythology and Legend, New York: Wagnalls& Funk
Grimm Jacob und Wilhelm (1996) [1857]. Kinder- und Hausmärchen. München: Artemis & Winkler
Jacob & Wilhelm Grimm (1958)[1869]. Deutsches Wörterbuch, Leipzig: S. Hirzel
Mahler, M. S. (1968). On Human Symbiosis and the Vicissitudes of Individuation. New York: International Universities Press
Mahler, M. S. (1994). Separation-Individuation: The Selected Papers of Margaret S. Mahler. Northvale, New Jersey: J. Aronson.
©
2019
הערות
[1] Bolte Johannes & Polivka Georg (1913-32). Anmerkungen zu den Kinder – und
Hausmärchen der Brüder Grimm, Leipzig: G. Olms pp. 97 – 99.
[2] Forward Susan (2002). Toxic Parents N.Y: Bantam Doubleday
[3] אובידיוס פובליאוס נזו (1965) מטמורפוזות ספר רביעי 611 ירושלים: מוסד ביאליק תרגם: שלמה דיקמן.
[4] Jacob & Wilhelm Grimm (1958)[1869]. Deutsches Wörterbuch, Leipzig: S. Hirzel Band 8, pp. 122 במילון Duden מזוהה הצמח עם ה – Baldrian = שמו הגרמני של צמח הואלריאן. במעשייה הוא מופיע בלשון רבים. ראה: Duden Konard (1980).Das grosse Worterbuch der deutchen Sprache. Mannheim Dudenverlag Band 5 pp. 2096
[5] נמליך חנה (1982). ערך ' ולריאנה' –לקסיקון בוטאני, ירושלים: דביר. כרך א' עמ' 170.
[6] Funk & Wagnalls (1949). Standard Dictionary of Folklore, Mythology and
Legend, New York: Wagnalls& Funk. Pp. 1153
[7] Grimm Jacob und Wilhelm (1996) [1857]. Kinder- und Hausmärchen. München:
Artemis & Winkler pp. 105
[8] ההגזמה כאן אינה משרתת פונקציה הומוריסטית, אלא פונקציה עלילתית. כך ניתן הסבר כיצד יכולים הקוסמת או הנסיך לעלות למגדל, וכן אנו לומדים על-ידי כך את גובהו של המגדל.
[9] Grimm Jacob und Wilhelm (1996) [1857]. Kinder- und Hausmärchen. München:
Artemis & Winkler pp. 105
[10] Brüder Grimm (1997) [1812-1814]. Kinder und Hausmärchen-Urfassung 1812-1814,
Frankfurt: Klotz pp. 84 –86.
[11] Jacob & Wilhelm Grimm (1958)[1869]. Deutsches Wörterbuch, Leipzig: S. Hirzel
[12] Gottlos = 1. שפל,מגונה 2. שאינו מכבד את האל.
[13] Mahler, M. S. (1968). On Human Symbiosis and the Vicissitudes of Individuation. New York: International Universities Press.
Mahler, M. S. (1994). Separation-Individuation: The Selected Papers of Margaret S. Mahler. Northvale, New Jersey: J. Aronson.
[14] על הוויתור על האני-האמיתי וההתכחשות אליו ראה: מילר אליס (1992) [1978] . הדרמה של הילד המחונן ת"א: דביר עמ' 85
[15] במהדורה הראשונה של 1812 נאמר שהם נהנו יחדיו והתענגו. במהדורה השביעית החליפו האחים גרים את ההתענגות בהצעת נישואין מסיבות דידקטיות.
[16] בדרך כלל לא מציינים במעשיות את גיל הגיבורים, וכאשר יש חריגה מהנורמה יש לבדוק מה המשמעות שלה.
[17] שופטים פרקים י"ג – ט"ז.
Brüder Grimm (1997) [1812-1814]. Kinder und Hausmärchen-Urfassung 1812-1814
Frankfurt: Klotz pp. 85 –86.
[19] לטענת רות בוטיגהיימר בדרך-כלל כאשר האחים גרים זיהו מיניות בטקסט הם שינו ועידנו אותה.
Bottigheimer Ruth (1987). Grimm’s Bad Girls and Bold Boys, New Haven: Yale Uni. Press. pp. 159 – 162.
[20] החל משנת 1893 יצאו לאור תרגומי מעשיות האחים גרים לרוסית בתרגומו של פ. ו. פוליבוי ומאוירים על ידי גרוט-יוהן וליינוובר, שזכו לפופולריות רבה ולמהדורות רבות.
[21] יהושע פרק ב'
[22] פריברג טוענת שלתבניות לא תקינות של קשרים משפחתיים (הורות מכאיבה) יש נטייה לחזור דור אחר דור, והן משפיעות על תפקודם של הילדים והתפתחותם. כאשר הרגשות המכאיבים מודחקים קימת הסתברות שתהיה חזרה על הטרגדיה.
ראה: 1975: Ghosts in the Nursery: A Psychoanalytic Approach to the Salma Fraiberg
Problems of Impaired Infant-Mother Relationships,” with Edna Adelson and Vivian Shapiro. Journal of the American Academy of Child Psychiatry 14
[23] מילר טוענת שבמקרים של הפרעה נרקיסיסטית אוהבת האם את הילד כאובייקט עצמי שלה, אך זה הצורך שלה ולא הצורך שלו. דבר זה אינו פוגע ביכולת הקוגניטיבית אלא בחיים הרגשיים. הילד הרגיש מקדים לקלוט מה שהוריו מבקשים ממנו, מתאים את עצמו לדרישותיהם ומוותר על צרכיו שלו. הוא חש, באופן תת-הכרתי, שאין הוריו אוהבים אותו אלא כממלא אחר ציפיותיהם. ראה: מילר אליס (1992) [1978] . הדרמה של הילד המחונן ת"א: דביר